סחר בין-לאומי

סחר בין-לאומי, או סחר חוץ, הוא החלפת סחורות ושירותים בין מדינות. מוצר שנכנס למדינה נקרא ייבוא. מוצר שיוצא למדינה אחרת נקרא יצוא. בסחר יש חשיבות כלכלית גדולה; לדוגמה, בישראל סחר חוץ מהווה כ־שני שלישים מהתוצר המקומי הגולמי. כמעט כל הסחר הימי של ישראל (כ־99% במשקל) נעשה דרך הים.


הסחר הבין-לאומי קיים כמעט מאז שהציבו אנשים גבולות ויצרו מערכות מורכבות של עבודה. בעולם העתיק היו דרכים מסחריות ידועות, כמו דרך המשי ודרך הענבר, ופיניקים בלטו בסחר הימי. סחר מעבר לים והיבשה קישר לא רק סחורות אלא גם רעיונות, שפות ואמנות.


באלף השני לפני הספירה התקיים סחר בין אשור לאנטוליה. סחר כזה אפשר התמחות בחברות, אנשים התמקצעו בייצור מוצר מסוים והחליפו אותו בתמורה לאחרים. כדי להקל על החלפת ערכים הופיע שימוש במתכות יקרות, זהב וכסף, כחלופה לעסקאות ברטר (החלפה ישירה). מערכת של מטבעות וסחר בטוח הייתה חיונית להשגת יציבות, כי בלי ביטחון שהסחורה תגיע והכסף יתקבל, הסחר יתמוטט.


מאות ה־11 והלאה חזר והתרחב הסחר באירופה. ערי חוף ואומות קטנות שהתמקדו בסחר, כמו ערי המדינה באיטליה, פורטוגל והולנד, הפכו חשובות כלכלית ופוליטית.


במאה ה־18 עלו תיאוריות חדשות על סחר חופשי (לסה-פר, בצרפתית: "תן לעשות"), שהציעו הפחתת מכסים ומסחר פתוח. הוגים כמו אדם סמית ודייוויד ריקרדו טענו שסחר חופשי מועיל גם למדינות פחות מפותחות, באמצעות מה שנקרא "יתרון יחסי", רעיון שמסביר שכולם מרוויחים אם כל מדינה מתמחה במה שהיא עושה יחסית טוב.

בריטניה צעדה בדרך זו ומיקדה מדיניות פתוחה לסחר. זה סייע לה להפוך למעצמה במאה ה־19. במקביל, היו גם רעיונות פרוטקציוניסטיים (הגנה על תעשיות פנימיות באמצעות מכסים), והרבה מדינות שילבו בין שתי הגישות.


ממלחמות העולם ומשברים פוליטיים עלו ניסיונות מדיניות כלכלית עצמאית (אוטרקיה) שחיפשו פחות תלות בסחר חיצוני. אחרי מלחמת העולם השנייה למדנו שהגבלות סחר ומכסים תרמו לקריסת שווקים. לכן נוצרו הסדרים בינלאומיים כמו הסכם ברטון וודס, גאט"ט (הסכם כללי על מכסים וסחר) ואחר כך ארגון הסחר העולמי, שנועדו לפתוח את המסחר.

בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה גדל הסחר הבין-לאומי במהירות. התפתחות בנקאות, ביטוח, תעשייה ותחבורה הקלה עודדה זאת. צמיחת חברות רב-לאומיות וארגונים בינלאומיים הגבירו את הבניהח בין המדינות. במקביל נוצרה גלובליזציה, עליה בחשיבות המסחר, ההשקעות והקשרים התרבותיים בין מדינות.

במהלך המאה ה־20 וה־21 התחזקו גושי סחר חופשי כמו האיחוד האירופי ונאפט"א. התרחבות הסחר גם הגבילה את היכולת של מדינות לשלוט במדיניות כלכלית באמצעות מכסים ושערי מטבע, כי כלכלה פתוחה מחייבת התאמות והסכמות בין מדינות.

בסיכומו של דבר, הסחר בין-לאומי פיתח את הכלכלה, את השיטות של כסף וביטוח, ואת הקשרים התרבותיים בין עמים. הוא גם יצר מתחים בין גישות של פתיחות לבין מדיניות הגנה כלכלית, שהשתנו עם הזמן בהתאם לסביבה הפוליטית והטכנולוגית.

סחר בין-לאומי הוא החלפת מוצרים ושירותים בין מדינות. ייבוא הוא מה שאנו קונים מהעולם. יצוא הוא מה שאנו מוכרים לעולם.

סחר חשוב לכלכלה. בישראל סחר חוץ הוא חלק גדול מהכלכלה. רוב הסחורות של ישראל נוסעות בים.


מאוד מזמן אנשים סחרו זה עם זה. הפיניקים היו סוחרים ימיים חזקים. דרך המשי חיברה בין אירופה למזרח.

סחר עזר לאנשים להמציא כסף. זה היה קל יותר מהחלפה ישירה של דברים.


בערך מ־1100 צמחה סחר רחב באירופה. ערי נמל כמו באיטליה והולנד הפכו חשובות.


מחשבה חדשה קראה להפחית מכסים. אדם סמית אמר שסחר חופשי עוזר לכל המדינות. בריטניה פתחה את השווקים ונהייתה חזקה.


מלחמות ושינויים פוליטיים השפיעו על הסחר. אחרי מלחמת העולם השנייה ניסו מדינות לפתוח שוב את השווקים. הסכמים כמו גאט"ט ועשרות ארגונים עזרו בכך.

מאז סחר גדל הרבה. מדינות יצרו קבוצות סחר כמו האיחוד האירופי. סחר חיבר תרבויות ואנשים.

סחר גם מכתיב מדיניות כלכלית היום. מדינות צריכות לעבוד יחד כדי שהסחר יעבוד היטב.