סיידר
סיידר הוא משקה המיוצר ממיצי פרי, בדרך כלל תפוחים או אגסים. בדרך כלל קיימת גם גרסה לא אלכוהולית של מיץ תפוחים, במיוחד בארצות הברית וקנדה.
באופן אלכוהולי, מרוכז האלכוהול בסיידר דומה לזה של בירה (בערך 4%, 5%). הסיידר מיוצר על ידי ריסוק התפוחים, סחיטה וקיום תהליך תסיסה (תהליך שבו שמרים הופכים סוכר לאלכוהול) בחביות עץ אלון. תסיסה נעשית בדרך כלל בטמפרטורות נמוכות יחסית, כדי לשמר ריח עדין, ולעתים מוסיפים סוכר כדי להעלות את אחוז האלכוהול.
המילה "סיידר" הגיעה לשפות אירופיות דרך התגלגלות היסטורית מהמילה העברית "שיכר". היא עברה דרך יוון העתיקה והלטינית אל הצרפתית והאנגלית, ובמהלך המעברים הצטמצמה משמעותה למוצר מפירות, בעיקר תפוחים.
יש סיידרים מתוקים וליבשים (ליבש = לא מתוק). הצבע נע בין כהה לצהבהב, והמרקם נע בין סמיך לצלול. סיידרים תעשייתיים נוטים להיות צלולים ודקים יותר. סיידרים מסורתיים הם כהים וסמיכים יותר. מפעמים לערבב בין סוגים שונים יוצרים טעמים חדשים.
לאחר הקטיף טוחנים את התפוחים ומסחטים מהם את המיץ. הרסק הנותר שימש בעבר למזון לבעלי חיים או כדשן. התסיסה מתבצעת בטמפרטורות של כ־4, 16 מעלות צלזיוס כדי לשמור על ניחוחות עדינים. לפני סיום התסיסה מעבירים את הנוזל לחביות אחרות כדי להבהיר אותו. לעתים ייישנו בחביות אלון כדי לקבל טעם שונה.
סיידר מזוקק משמש לייצור ברנדי תפוחים כמו קלוודוס. יש משקאות מקומיים שמערבבים סיידר עם ברנדי ומיישנים בחביות.
בבריטניה סיידר פופולרי מאוד, בעיקר בדרום אנגליה וסביב מערב אנגליה. בצרפת הסיידר (cidre) מיוצר בעיקר בנורמנדי וברטאן, ואחוזי האלכוהול נעים סביב 4%. בספרד, בעיקר בחבל הבסקים, שותים sidra שמוזג מגובה רב והטעם קרוב ליין נתזים. בגרמניה קוראים לו Apfelwein והוא בדרך כלל חמוץ ובעל 5.5%, 7% אלכוהול.
בארצות הברית המונח "סיידר" החל לתאר גם מיץ תפוחים לא אלכוהולי אחרי תקופת היובש (Prohibition). בקנדה פותח גם "סיידר קרח" שנעשה מתפוחים קפואים. בבלגיה ובדנמרק מייצרים גם סיידרים בטעמים של פירות יער. באוסטרליה רוב ה"סיידר" הוא לא אלכוהולי, אך מסחרית מיוצרים גם סיידרים אלכוהוליים.
באיי התעלה היה ייצוא גדול במאה ה-19, אך עם הזמן ירד הייצור המסחרי ונשאר מקומי. בלוקסמבורג מייצרים "viez" דומה לסקרמפי האנגלי. במקסיקו שותים סידרה אלכוהולית בחגיגות השנה החדשה. בנורווגיה משלבים גם מיץ אגסים לפעמים.
באנגליה יש שתי סגנונות עיקריים: סגנון מערב אנגליה (עשיר וסמיך) וסגנון מזרחי (קרוב יותר ליין). בסגנון המערבי מיוצרים גם סיידרים חזקים בשם "scrumpy" המכילים לפעמים 8%, 12% אלכוהול. לסיידר באנגליה יש תדמית של משקה זול ופופולרי בקרב בני נוער, בשל מחירו ואחוז האלכוהול שלו.
בישראל שווק מאז 1979 מותג מיץ בשם "סיידר הגליל". בשנת 1993 הושק מותג אלכוהולי בשם "אאוטסיידר" בכ־5% אלכוהול. המפעל שונה ידיים ובתחילת שנות ה־2000 הופסק הייצור והשיווק של המותג.
סיידר
סיידר הוא משקה שמכינים מתפוחים. לפעמים מכינים אותו גם מאגסים. יש סיידר עם אלכוהול (משקה שמבוגרים שותים) ויש מיץ תפוחים שאומרים לו גם "סיידר" בארצות מסוימות.
המילה הגיעה מהעברית "שיכר" (שיכר = משקה מותסס) דרך שפות עתיקות אל הצרפתית והאנגלית.
יש סיידר מתוק ויש ליבש (ליבש = לא מתוק). חלקים ממנו צלולים ונקיים. חלקים אחרים עכורים וסמיכים.
קורצים ותוקעים תפוחים. לוחצים את התפוחים ומקבלים מיץ. עושים תסיסה (תסיסה = תהליך שבו שמרים הופכים סוכר לאלכוהול) בטמפרטורות קרירות. לפעמים שומרים בחביות עץ אלון (חבית אלון = חבית מעץ אלון) לשדרוג טעם.
באנגליה ובדרום אנגליה שותים הרבה סיידר. בצרפת, בעיקר בנורמנדי וברטאן, מייצרים הרבה סיידר. בספרד, בחבל הבסקים, שותים sidra שמוזגים מגובה. בגרמניה קוראים לסיידר Apfelwein והוא חמצמץ. בקנדה יש "סיידר קרח" שעושים מתפוחים קפואים. בארצות הברית המילה "סיידר" משמשת גם למיץ תפוחים ללא אלכוהול.
בישראל הופץ מאז 1979 מותג בשם "סיידר הגליל". ב־1993 יצא מותג אלכוהולי בשם "אאוטסיידר" שכ־5% ממנו היו אלכוהול. הייצור הופסק בשנות ה־2000.
תגובות גולשים