סילי פרידום

סִילִי-פְרִידוֹם (שם ספרותי של רנה פרנסואה ארמן פרידום; 16.3.1839, 7.9.1907) היה משורר צרפתי. בשנת 1901 זכה בפרס נובל לספרות, השנה הראשונה שבה חולק הפרס. האקדמיה השוודית ציינה את יצירתו הפיוטית והדגישה את האידיאליזם, השלמות האמנותית ושילוב נדיר של לב ושכל.

נולד בפריז בשנת 1839, בנו של חנווני. בתחילה שאף להיות מהנדס או מדען, אך מחלה בעין עצרה את לימודיו במכון הטכנולוגי. הוא עבר ללמוד ספרות וסיים את לימודיו ב-1857.

בתחילת דרכו עבד כפקיד בבית חרושת. לאחר תקופה קצרה חזר ללימודים וניסה משפטים, אך לא בלט בלימודים אלה. עבד במשרד עורכי דין ולמד גם פילוסופיה.

בשנת 1870, בתחילת המלחמה בין צרפת לגרמניה, התנדב לשירות הצבאי. חלה וחזר מהחזית כשהוא סובל מפגיעה שהשפיעה על תנועתו. השתקמותו האריכה זמן רב.

הצטרפותו לארגון הסטודנטים "Conférence La Bruyère" דחפה אותו להתחיל לפרסם שירה. ב-1865 פרסם את ספרו הראשון, Stances et Poèmes, וקיבל שבח נרחב ממבקר חשוב של התקופה, סן-בווה.

פרידום נמנה עם מובילי אסכולת הפארנאס (Parnassian), קבוצה של משוררים ששמה דגש על דיוק, צורה ואסתטיקה בשירה. הוא נשאר נאמן לעקרונות אלה וניסה בבגרותו לשלב בשיריו רעיונות מדעיים ופילוסופיים.

שיריו המוקדמים היו בעלי אופי מלנכולי. דוגמאות חשובות הן Stances et Poèmes (1865) ו-Les Destinées (1872). יצירות מאוחרות יותר עסקו בנושאים של צדק ואושר, כמו הפואמות La Justice (1878) ו-Le Bonheur (1888). פרידום גם תרגם את לוקרטיוס על טבע היקום.

בשנת 1881 נבחר לאקדמיה הצרפתית ונשאר חבר בה עד מותו. זכייתו בפרס נובל ב-1901 עוררה מחאות מצד חלק מהאמנים, שחשבו שרצוי להעניק את הפרס ללב טולסטוי; המחאה כללה מכתב חתום על ידי 42 אמנים שוודיים. בסופו של דבר המחאה נבעה מבעיה טכנית במועמדותו של טולסטוי.

סילי-פרידום נפטר ב-7 בספטמבר 1907 ב-Châtenay-Malabry, ליד פריז.

סילי-פרידום היה שם הספרותי של רנה פרידום. הוא נולד בפריז ב-1839 ונפטר ב-1907. משורר, אדם שכותב שירים.

בשנת 1901 קיבל פרידום פרס נובל לספרות. פרס נובל, פרס חשוב מאוד שמחולק לאנשים על עבודה יוצאת דופן.

כשהיה צעיר רצה להיות מהנדס. מחלה בעין עצרה את התוכניות שלו. הוא עבר ללמוד ספרות וסיים ב-1857.

הוא עבד כפקיד ולמד גם משפטים ופילוסופיה. ב-1870 התנדב למלחמה. חלה וחזר הביתה חולה, והחלמה ארכה זמן רב.

השתתף בקבוצת סטודנטים שגרמה לו להתחיל לכתוב שירים. ב-1865 פרסם את ספרו הראשון, Stances et Poèmes. מבקרים אהבו את הספר.

היה חלק מקבוצת משוררים שנקראה פארנאס, קבוצת משוררים שאהבה שירה מסודרת ויפה. בשירים מאוחרים כתב גם על רעיונות מדעיים ופילוסופיים.

יצירות חשובות: Stances et Poèmes (1865), Les Destinées (1872), La Justice (1878) ו-Le Bonheur (1888). הוא תרגם גם ספר של לוקרטיוס על טבע היקום.

ב-1881 נבחר לאקדמיה הצרפתית, קבוצה של סופרים חשובים בצרפת. בשנת 1901 היו מחאות שאולי טולסטוי היה צריך לקבל את הפרס. בסוף הובאה הסבר טכני שהסביר את המצב.