סימאון סקסקובורגוגוטסקי (נולד 16 ביוני 1937) היה הצאר האחרון של בולגריה בין 1943 ל־1946. צאר פירושו קיסר או מלך. הוא עלה לכס לאחר מות אביו, בוריס השלישי, בשנת 1943 כשהיה בן שש. בגלל גילו מונו עוצרים לנהל את השלטון. ב־1944 נערך מהלך פוליטי בעזרת כוחות סובייטים (צבא ברית המועצות) שהחליף את העוצרים. זמן קצר אחר כך הוצא דודה, הנסיך קיריל, להורג.
לאחר משאל עם ב־15 בספטמבר 1946, בו הצביעו רוב גדול לביטול המלוכה, סימאון ובני משפחתו עזבו את בולגריה. משאל עם הוא הצבעה שבה העם מחליט ישירות על עניין מרכזי. המשפחה מצאה מקלט תחילה באלכסנדריה שבמצרים, ומשם עברה לספרד ב־1951, בה יותרו להם מקלט בידי המשטר של פרנקו.
בספרד סיימו סימאון לימודים בתיכון צרפתי במדריד, שם למד גם משפטים ומדע. בגיל 18, ב־1955, הכריז על עצמו קיסר לפי חוקת טרנובו (חוקת בולגריה). בשנים 1958, 1959 למד במכללה הצבאית Valley Forge בארצות הברית. בהמשך למד משפטים וניהול עסקים וחי כיזם. הוא שימש יושב ראש בחברות, בין היתר בעבודתו עם Thomson Multimedia, ועבד כיועץ בתחומי בנקאות, תיירות ואלקטרוניקה.
סימאון דיבר רבות שפות: בולגרית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית וספרדית, וכן ערבית ופורטוגזית. במהלך שנות הגלות שמר על קשרים עם בולגריה.
ב־1996 שב לביקור בבולגריה אחרי שנים רבות מחוץ למדינה. תקופה זו הייתה קשה בפוליטיקה ובכלכלה, והוא התקבל על ידי מאות תומכים. בתחילה הוא לא חזר מיד לפוליטיקה, אך בהמשך חזר לנכסים המשפחתיים שהושבו לו. בתחילה ניסה לתרום חלק מהיערות לפארק, אך שינה את דעתו ותמך בפרויקט להרחבת אתר סקי בבורובץ.
בשנת 2001 חזר לפוליטיקה הפורמלית והשתמש בשם סימאון בוריסוב סקסקובורגוגוטסקי. הוא הקים את התנועה הלאומית של סימאון השני (НДСВ), שהצהירה על רפורמות ושקיפות. הוא קבע תקופת ניסיון של 800 ימים להשתלת שינויים מדידים ברמת החיים.
בבחירות של 2001 קיבל מפלגתו 120 מתוך 240 מושבים בפרלמנט, והוא הושבע כראש הממשלה ב־24 ביולי 2001. הוא הקים קואליציה (שיתוף פעולה של מפלגות) שכללה גם מפלגה המייצגת את המיעוט הטורקי בבולגריה. הממשלה הורכבה מטכנוקרטים ובעלי השכלה מערבית בתחומי הכלכלה.
ב־2005 המפלגה הסוציאליסטית ניצחה בבחירות. מפלגתו של סימאון קיבלה כ־20% מהקולות והמשיכה כחלק מהקואליציה. בבחירות הבאות, ב־2009, ירדה המפלגה ל־3% בלבד ולא קיבלה מושבים. סימאון התפטר מראשות המפלגה ופרש מהחיים הפוליטיים מיד לאחר מכן.
בשנים שאחר כך חזר לתפקידים בתוך בית סקסה־קובורג־גותה: ב־2010 היה ראש הסניף ההונגרי של הבית, וב־2012 העביר את התפקיד לאחותו, מריה לואיזה. ב־מאי 2015 הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית הודיעה שתציין את סמכויותיו בטקסים דתיים והזכירה אותו כמלך. כיום הוא מתגורר בחלק מארמון ורנה שהושב לו.
ב־1962 נישא לספרדייה מארגריטה גומס־אסבו סחואלה. לזוג נולדו חמישה ילדים. בנו הבכור, הנסיך קארדם, נפטר ב־2015 כתוצאה מסיבוכים שנגזרו מפציעה מתאונת דרכים שנגרמה לו שנים קודם לכן.
סימאון נותר דמות יוצאת דופן: מלוך בעבר, חי בגלות ועבר לפוליטיקה מודרנית. הוא גם המונרך לשעבר הראשון באירופה שנבחר לראש ממשלה בבחירות דמוקרטיות.
סימאון נולד ב־16 ביוני 1937 בסופיה. הוא היה הצאר האחרון של בולגריה בין 1943 ל־1946. צאר זהו סוג של מלך. אביו מת ב־1943 והוא היה רק בן שש. בגלל גילו מונו אנשים לנהל את המדינה במקומו.
בשנת 1944 קרה שינוי שלטון בעזרת חיילים מסוימים. אחר כך ב־1946 נערכה הצבעה גדולה של העם, משאל עם. רוב גדול בחר לבטל את המלוכה. המשפחה עזבה את בולגריה ונסעה למצרים ואז לספרד. להיות בגלות פירושו לגור במקום רחוק מהארץ שלך.
בספרד למד סימאון בבית ספר צרפתי במדריד. הוא למד משפטים ומדע. בגיל 18 הכריז על עצמו כקיסר לפי חוקי בולגריה. אחר כך למד גם בארצות הברית בבית ספר צבאי.
הוא עבד כאיש עסקים וניהל חברות שונות. סימאון דיבר שפות רבות, כמו בולגרית, אנגלית, צרפתית וספרדית.
ב־1996 חזר לביקור בבולגריה אחרי שנים רבות. הרבה אנשים קיבלו אותו בחום. ב־2001 הוא חזר לשם וקם מפלגה בשם НДСВ. המפלגה רצתה לשנות דברים ולשפר את החיים.
בבחירות של 2001 זכה בתמיכה רבה. הוא הפך לראש ממשלת בולגריה ב־24 ביולי 2001. הוא עבד עם מפלגה שמייצגת טורקים בבולגריה. הממשלה כללה מומחים בכלכלה.
ב־2005 המפלגה שלו קיבלה פחות קולות. ב־2009 קיבלה רק 3% והוא פרש מהפוליטיקה. אחרי זה הוא נטל תפקידים משפחתיים בבית המלוכה.
ב־2015 הכריזה הכנסייה הבולגרית שהיא תזכיר אותו בטקסים הדתיים בתואר מלך. היום הוא גר בחלק מארמון ורנה שהוחזר לו.
ב־1962 נשא סימאון לאישה את מרגריטה. היו להם חמישה ילדים. בנו הבכור, קארדם, נפטר ב־2015 בגלל בעיות לאחר תאונת דרכים.
תגובות גולשים