סימון וייל (3.2.1909, 24.8.1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה-צרפתייה, מורה ופעילה חברתית. היא התעניינה במיסטיקה, כלומר בחוויות רוחניות עמוקות, ובהשקפות שונות כמו אפלטון ובודהיזם.
וייל נולדה בפריז למשפחה ממוצא יהודי וחונכה כאגנוסת, אדם שלא מזדהה עם דת מסוימת. כבר בילדותה הצטיינה: שלטה ביוונית עתיקה בגיל 12 והתקבלה לאקול נורמל סופרייר במקום הראשון, לפני סימון דה בובואר.
בשנים 1931, 1938 לימדה פילוסופיה לפרקים. ב-1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. כיוון שהייתה פציפיסטית, מתנגדת למלחמה, לא לחמה בנשק. היא עבדה במפעלים ובחקלאות כדי להזדהות עם מעמד הפועלים וללמוד את חייו. בעבודתה בספרד נכוותה וריפויה בפורטוגל לווה בחוויות מיסטיות ראשונות.
ב-1937 ביקרה באסיזי וחוותה חיבור עמוק לנצרות. עם זאת היא סירבה להטבל, כלומר להיכנס בטקס לנצרות, משיקולים אישיים־אמוניים.
בימי מלחמת העולם השנייה שהתה מרותיי ופגשה מנזר דומיניקני שקיבל אותה לייעוץ רוחני. ב-1942 נסעה לארצות הברית ומשם לבריטניה, והצטרפה לממשלת צרפת החופשית בקולון. מתוך עקרון מוסרי צמצמה את מזונה לכמויות שהיו נתונות לתושבי צרפת תחת הכיבוש.
מצבה הבריאותי הלך והידרדר. ב-1943 אובחנה כשחולת שחפת (מחלה זיהומית של הריאות). יש השערות על הפרעות אכילה כגון אנורקסיה, אך משפחתה שמרה על פרטיות. וייל נפטרה ב-24 באוגוסט 1943 בגיל 34.
רוב כתביה פורסמו לאחר מותה. בשנות ה‑50 וה‑60 רעיונותיה התפשטו בשפה האנגלית והפכו לחלק משיח אקדמי בתחומי החברה, הפוליטיקה, פמיניזם וחינוך. ב-2018 התקיים בישראל כנס בינלאומי שהתמקד בהיבטים תאורטיים והיסטוריים של הגותה.
סימון וייל נולדה בפריז ב-1909 ונפטרה ב-1943. היא הייתה פילוסופית. פילוסופית פירושו חוקרת רעיונות.
יש לה שורשים יהודיים והיא חונכה כאגנוסת. אגנוסת זה שלא שייכים לדת מסוימת. כבר בילדותה למדה יוונית והצטיינה בבית הספר.
בשנות ה-30 עבדה כמורה. ב-1936 הלכה לספרד ועבדה במפעלים ובשדות כדי להבין את חיי העובדים. שם נסתבלה ונריפתה בפורטוגל. שם גם התחילו אצלה חוויות רוחניות, שזה מיסטיקה.
ב-1937 ביקרה בעיר אסיזי והרגישה חיבור לנצרות. היא בחרה לא לעבור טקס הטבלה. הטבלה היא טקס שמכנסים אנשים לנצרות.
במלחמת העולם השנייה עברה לאנגליה והצטרפה לצוותים של צרפת החופשית. היא אכלה כמות מזון שדומה למה שאנשים בצרפת הכבושה קיבלו.
ב-1943 אובחנה עם שחפת. שחפת זו מחלה בריאותית. היא נפטרה בגיל 34.
כתביה התפרסמו יותר אחרי מותה. בשנות ה-50 וה-60 הרבה אנשים למדו על רעיונותיה. ב-2018 התקיים בישראל כנס שעבד על עבודתה.
תגובות גולשים