סימן מסחר

סימן מסחר (Trademark) הוא שם, לוגו או סמל שמזהה מוצר או שירות. זהו חלק מה'קניין רוחני', כלומר רכוש של רעיונות ושמות שמקשור לבעליו. סימן רשום מקנה לבעליו זכות בלעדית להשתמש בו למוצרים או לשירותים הרשומים.

השימוש בסימן על ידי מי שלא מורשה הוא הפרה. נפוצים הסימנים ™ לסימן לא רשום ו-® לסימן רשום. בישראל אין חובה להציג סימון כזה על המוצר.

סימוני מוצרים היו עוד בתקופות עתיקות. במאה ה-19 בבריטניה הטרמינולוגיה והחוק העניקו הגנה משפטית לסימנים. חוק רישום סימני המסחר משנת 1875 ופתיחת המשרד הראשון בלונדון ב-1876 חיזקו את זכות הרישום.

בממשל המנדטורי נחקקה פקודת סימני מסחר ב-1921. בתקופת המנדט הוגשו אלפי בקשות רישום. המרשם המקורי אבד ושוחזר במחקר היסטורי.

על מנת לקבל הגנה יש להגיש בקשה לרשם סימני המסחר ברשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (משרד המשפטים). יש לצרף דוגמה של הסימן ולשלם אגרת שכר בשיעור הנקוב כיום של 1,617 ש"ח. הרשם בודק אם הסימן בעל אופי מבחין, כלומר אינו גנרי או תיאורי בלבד.
במקרים של דמיון מטעה לסימן רשום אחר, או כשמדובר בסוג מוצר רשום אחר, הבקשה עלולה להידחות. סימנים נרשמים לפי סוגי מוצרים או שירותים, מי שרוצה להגן על סימן במספר סוגים צריך להגיש בקשות לכל סוג.
אם הבקשה נדחית אפשר לערער לבית המשפט המחוזי. אם היא עוברת, היא מפורסמת לצורך התנגדויות. בסוף התהליך הסימן נרשם וההגנה ניתנת רטרואקטיבית לתאריך הגשת הבקשה.

מומלץ לבצע חיפוש במאגר המקוון של רשות הפטנטים לפני הגשה. כך מגלים סימנים דומים ומקטינים סיכוי לסרב רישום.

באמצעות אמנת פריז ניתן לשמור על תאריך בכורה בתוך חצי שנה מהגשת הבקשה בישראל. כדאי לעשות חיפוש גם במדינות היעד לפני הגשה.

ישראל הצטרפה לפרוטוקול מדריד ב-1 ביוני 2010. מאז ספטמבר 2010 ניתן להגיש בקשות בינלאומיות דרך רשם ישראלי בעלויות נמוכות יותר. סימן בינלאומי תלוי בבסיס הישראלי שלו במשך חמש שנים.

רישום תקף לעשר שנים וניתן לחדש כל עשר שנים. במהלך תקופת הרישום לבעל הסימן יש זכות בלעדית לשימוש בסימן עבור המוצרים או השירותים הרשומים. שימוש זהה אסור, ושימוש דומה אסור אם הוא מטעה את הצרכן.
סימן "מוכר היטב" זוכה להגנה רחבה יותר, גם בתחומים אחרים. עם זאת, הוכחת מוניטין קשה, ולכן עדיף לרשום את הסימן. רישום מקל על קבלת צווים שנועדו לעצור הפרות וכן מאפשר תפיסת סחורות במכס. הפרת סימן מסחרי עלולה לגרור גם תביעות אזרחיות וגם דיני עבירה.

המילה "סמל מסחרי" משמשת לפעמים כמטאפורה לתכונה מזהה, אך שימוש מטאפורי כזה אינו יוצר זכויות משפטיות לפי דיני סימני המסחר.

סימן מסחר הוא שם או סמל שמראה מי ייצר מוצר.
זה עוזר לקונים לזהות מוצרים אמיתיים.
קניין רוחני, זה רכוש של רעיונות ושמות.
יש גם סימנים כמו ™ ו-® שמראים אם הסימן רשום.

אנשים סימנו סחורות כבר מזמן. במאה ה-19 התחילו לחוקק חוקים לרישום סימנים.

ב-1921 הונהג חוק לרישום סימנים בארץ בעת המנדט.

כדי לרשום סימן פונים לרשם סימני המסחר.
הרשם הוא פקיד שבודק את הבקשה.
מצרפים תמונה של הסימן ושולמים אגרה.
אם יש סימן דומה, הבקשה עלולה להידחות.
הרישום מקנה זכות לשימוש במשך עשר שנים.

טוב לבדוק באתר של רשות הפטנטים אם כבר יש סימן דומה.

אפשר להגיש גם למדינות אחרות.
אמנת פריז עוזרת לשמור על תאריך הבכורה.
ב-2010 ישראל הצטרפה לפרוטוקול מדריד.
זה מקל על רישום בינלאומי דרך ישראל.

לפעמים אומרים "סמל מסחרי" כשמדברים על תכונה מיוחדת.
משפט לא נותן הגנה למטאפורות כאלה.