מתילפנידאט

מתילפנידאט (Methylphenidate) הוא חומר פסיכואקטיבי ממריץ של מערכת העצבים המרכזית. שמות מסחריים מוכרים: ריטלין, ריטלין SR/LA וקונצרטה. משתמשים בו בעיקר לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD, הפרעה שמקשה על ריכוז ושליטה בדחפים) ובנרקולפסיה (הפרעת שינה שגורמת לנמנומים פתאומיים).

מתילפנידאט נחשב לתרופת הבחירה לטיפול בהפרעת קשב. הוא לא מרפא את ההפרעה, אך מקל על התסמינים. המטופלים מצליחים ללמוד, לעבוד ולשמור על קשרים חברתיים בצורה טובה יותר. לטווח הארוך טיפול נכון עלול לאפשר רכישת אסטרטגיות קשב ותפקוד קוגניטיבי משופר.

מאז שנות ה-90 יש מודעות גוברת ל-ADHD במבוגרים. נרשמה עלייה באבחון ובשימוש במתילפנידאט אצל מבוגרים, כולל אנשים שמאובחנים בגיל 30 ומעלה. תרופה זו מדווחת כמשפרת ריכוז ו"שקט מחשבתי" אצל חלק מהמטופלים. עם זאת, יש עדיין מעט מחקרים על התחלת טיפול במבוגרים.

אחד הבעיות ב-ADHD הוא חוסר איזון במוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) באזורי מוח הקשורים בריכוז, בעיקר דופמין ונוראדרנלין (נוראפינפרין). מתילפנידאט חוסם את ספיגת הדופמין חזרה לתא העצב (מעכבה את הטרנספורטר לדופמין, DAT). כך גדלה רמת הדופמין במרווח שבין תאים עצביים. הוא גם משפיע על נוראדרנלין, ומשפר את השליטה והקשב. אצל חלק מהסובלים מהיפראקטיביות, גם קיים אפקט מרגיע למרות שהחומר ממריץ. המתילפנידאט משפיע גם על קולטני סרוטונין 5HT1A (סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר במוח).

יש פורמולות שונות של המתילפנידאט, שמשתנות בזמן השחרור ובעוצמה. המינון אינו נקבע רק לפי משקל. יש התחלה במינון נמוך והעלאה הדרגתית עד שמתקבלת תגובה טובה עם פחות תופעות לוואי. אין הוכחה חד-משמעית של עדיפות מוחלטת לפורמולה אחת על פני אחרת; התאמה אישית חשובה.

יכולות להופיע תופעות לוואי. שימוש לרעה ובהזרקה עלול לגרום לתופעות פסיכוטיות. דווחו לעיתים רחוקות מקרי מוות פתאומי, אך מחקרים גדולים לא הראו עלייה משמעותית בסיכון הקרדיווסקולרי הכללי. בעת שימוש יש להימנע משתיית אלכוהול, מפני שהוא עלול לשנות את קצב השחרור של חלק מהפורמולות ולשנות את ההשפעה.

נחקר למעלה מ-40 שנה. עד 2008 לא נמצאו ראיות חותכות לנזק ארוך טווח כתוצאה משימוש רגיל בתרופה. קיים סיכון לשימוש ברמות גבוהות ולתלות/סבילות במקרים מסוימים. כאשר מפסיקים טיפול, יש לעשות זאת בהדרגה. לעתים התסמינים המקוריים עלולים לחזור.

יש איסורים למתן התרופה במצבים מסוימים, בין היתר באלרגיה לחומר, בחרדה חמורה או אי־שקט, בטיקים או בהיסטוריה משפחתית של טיקים, בגלאוקומה ובבעיות לב או לחץ דם גבוה מאוד. גם נטילת מעכבי מונואמינאוקסידז (MAOI, סוג של תרופות) מהווה מניעה. בישראל מתילפנידאט מוגדר כסם מסוכן ומותר רק לשימוש רפואי. עקב כך יש כללים נוקשים ברישום המרשם ובזיהוי הקונה. נוירולוגים רשאים להנפיק מרשם החל מגיל 6 ברוב המקרים, ובמקרים חריגים אף מתחת לכך. האיגוד האמריקני לרפואת ילדים המליץ ב-2011 על אפשרות מרשם מגיל 4 במצבים מסוימים.

התרופה בשימוש מאז שנות ה-50 ומאז שנות ה-60 משמשת בעיקר לטיפול בילדים עם הפרעת קשב. נצברו מחקרים רבים שמראים שהשימוש הקליני אינו מוביל להתמכרות לחומרים ממריצים אחרים.

קיימת ביקורת ציבורית על השימוש בריטלין. חלק מהביקורת טוענת על שימוש תכוף מדי בתרופה, וטוענת לקשרי עניין אפשריים בין חברות תרופות וממסדי הרפואה. יש מי שחושש שהתרופה משמשת לריסון ילדים במקום הסבר וטיפול התנהגותי ותמיכתי.

מתילפנידאט (Methylphenidate) היא תרופה שמשפיעה על המוח. שמות של התרופה הם ריטלין וקונצרטה. משתמשים בה לטיפול ב-ADHD. ADHD הוא קיצור של הפרעת קשב, פירושו קושי להתרכז ולשלוט בהתנהגות. משתמשים גם בנרקולפסיה. נרקולפסיה היא הפרעת שינה שגורמת לנמנומים פתאומיים.

התרופה עוזרת להרגיע הפרעות קשב ולשפר ריכוז. היא לא מוחקת את הבעיה, אבל מקלה על ללמוד ולחבר חברים.

היא מעלה חומרים במוח שנקראים דופמין ונוראדרנלין. דופמין הוא חומר שעוזר להתרכז. המתילפנידאט מונע מהדופמין להיעלם מהר מדי ממקומו במוח.

יש גרסאות שמשתחררות מהר ויש גרסאות שמשתחררות לאט. הרופא בוחר את המנה המתאימה. מתחילים במנה קטנה ומעלים אם צריך.

לפעמים מופיעות תופעות כמו קושי בשינה או אובדן תיאבון. שימוש לא נכון יכול להיות מסוכן. אין לשתות אלכוהול עם התרופה.

מחקרים רבים לא הראו נזקים גדולים אחרי שימוש מבוקר. עדיין יש סיכון לשימוש יתר ותלות אצל חלק מהאנשים. אם מפסיקים טיפול, עושים זאת בהדרגה.

בישראל התרופה מוגדרת כסם מסוכן וניתנת רק במרשם. צריך זיהוי כשקונים אותה. בדרך כלל אפשר לקבל מרשם מגיל 6. יש מצבים בהם אסור לקחת את התרופה: אלרגיה, בעיות לב או לחץ דם גבוה, טיקים, או תרופות מסוימות שאסור לשלב איתה.

התרופה בשימוש מאז שנות ה-50. מאז שנות ה-60 משתמשים בה הרבה לטיפול בילדים עם בעיות קשב.

יש אנשים שחושבים שלעתים משתמשים בתרופה יותר מדי. יש גם דיונים על תפקיד חברות התרופות בנושא.