סיפור יציאת מצרים

‘סיפור יציאת מצרים’ היא מצווה מהתורה: לספר על יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן כל שנה.

המצווה מופיעה במקרא, במשנה ובתלמוד, והיא נזכרת גם ברמב"ם ובספר החינוך. על התוכן: יש לכלול את השעבוד במצרים, את הנסים והנקמה על מצרים, ואת הישועה של העם. על הסגנון: ככל שמרחיבים בפרטים ובסגנון אמנותי יותר, כך מצווה זו נחשבת למושלמת יותר.

המצווה נערכת בתאריך ספציפי, בליל הסדר, כאשר המצות והמרור מונחים על השולחן. לכן מדגישים שהסיפור צריך להיאמר בערב זה.

המשנה נותנת כללים לאופן הסיפור. הליל והחלק במרכז ההגדה שמוקדש לסיפור נקרא "מגיד". מנהגי ליל הסדר וההגדה מיושמים כדי לקיים את המצווה.

יש להבחין בין מצוות הסיפור, שחלה פעם בשנה בליל הסדר, לבין מצוות הזכירה, שנוהגת בכל יום לפי רוב הפוסקים.

המטרה המיידית היא להעביר את הזיכרון מדור לדור. לפי מקורות, סיפור היציאה מזכיר את הניסים שקרו ותחזק אמונה בהשגחה ובבורא. פרשנויות מודרניות מוסיפות שעיקר המטרה היא להזכיר שהיהו בני ישראל עבדים, וכך לעורר חמלה כלפי הגר והחלש. יש שמדגישים גם את ערך החירות, לדעת מהי חירות וכמה היא חשובה.

‘סיפור יציאת מצרים’ היא מצווה לספר את הסיפור בליל ט"ו בניסן.

המצווה כתובה במקרא ובספרים יהודיים ישנים. בסיפור מספרים על שעבוד במצרים, על ניסים ויפה-הצלה של עם ישראל.

סופרים את הסיפור בליל הסדר. ליל הסדר הוא הערב שבו אוכלים מצה ומרור. מרור זה עשב מר, שמזכיר קשיים.

בליל הסדר יש חלק מיוחד שנקרא "מגיד". שם מספרים את הסיפור בצורה מסודרת.

יש גם זיכרון יום-יומי, אבל מצוות לספר את הסיפור היא בלילה אחד בשנה.

מספרים כדי שלא נשכח את הניסים. מספרים כדי לזכור שהיינו עבדים פעם. זה עוזר לנו להיות טובים וחמלים עם אחרים. מספרים גם כדי להבין שהחופש חשוב.