סיפורי קנטרברי

הֶנְגְווֹרְט הוא העותק הקדום ביותר של סיפורי קנטרברי, משנת בקירוב 1410, השמור בספרייה הלאומית של ויילס. סיפורי קנטרברי הם היצירה האחרונה והבלתי גמורה של המשורר האנגלי ג'פרי צ'וסר מהמאה ה-14. היצירה נחשבת לאחת מיצירות המופת בשפה האנגלית.

בימי הביניים הייתה חברה מחולקת למעמדות. בסוף התקופה החלה עליית מעמד הביניים. צ'וסר, בן מעמד הביניים של לונדון, שירת בחצרות מלוכה והכיר אנשים מכל שכבות החברה. חשיפה זו השפיעה על הגיוון בדמויות שכתב. בשנות ה-80 של המאה ה-14 החל בכתיבת סיפורי קנטרברי.

היצירה בנויה כאוסף סיפורים המקושרים באמצעות סיפור מסגרת (מבנה שבו מספר סיפורים קשורים דרך סיפור מרכזי). בסיפור המסגרת נוסעת חבורה של כ-30 צליינים לקברו של המרטיר תומאס בקט (מרטיר = קדוש שנהרג). צ'וסר מופיע שם כאחד הצליינים. כל צליין אמור לספר סיפור, והקבוצה עורכת תחרות סיפורים בדרך.

הסיפורים מגוונים: חלקם מצחיקים וחלקם רציניים. הם דנים באהבה, זוגיות, בגידה, מעמדות ותאוות בצע. הסגנונות שונים, שירי חרוזים ורק שני סיפורים כתובים כפרוזה. נראה שצ'וסר גיבש את היצירה תוך כדי כתיבה, ולא תכנן אותה מראש במלואה. חוקרים מחלקים את היצירה לפרגמנטים המקושרים בשיחה ביניהם.

בפרולוג מציע הפונדקאי הארי ביילי שכל משתתף יספר ארבעה סיפורים. זה היה אמור להניב כ-120 סיפורים. בפועל שרדו רק 26 סיפורים. לכן רבים רואים ביצירה עבודה חצי גמורה. חוקרים אחרים נטענו כי אופיה הבלתי-שלם ייתכן ומכוון מצד צ'וסר. ביילי מציע את הכלל, אבל אין עדות שצ'וסר באמת קיבל את ההצעה במלואה. רק צ'וסר מספר יותר מסיפור אחד.

צ'וסר שאב השראה גם מדקאמרון של בוקאצ'ו. מה שמייחד אותו הוא הדמויות, הן גיוון רחב משכבות הביניים. תיאורי הדמויות מלאי אירוניה עדינה. הסיפורים בפיהם מגוונים בסגנון ובהשקפת עולם, והבחירה במסע צלייני מאפשרת להציב שפע טיפוסים אנושיים. המסע מתואר לעתים כתיירותי יותר מאשר דתי.

המסע אמור היה לקחת יום ברכיבה רגילה, אך מתארך בשל מספר המשתתפים וסיפוריהם. צ'וסר מרמז שהמסע נמשך מספר ימים, וציין את ה-18 באפריל כאחד מימי המסע. חוקרים הציעו את ה-17 באפריל 1387 כיום יציאת החבורה. למרות שאופי הסיפור בדיוני, כמה דמויות ידועות גם ממקורות היסטוריים.

יש גם רמזים לאירועים פוליטיים של זמנו. בין הרקע ההיסטורי מצוין מרד האיכרים של יוני 1381, שבו היו מעשי אלימות כביכול מצד המורדים, ושהם צעדו מקנטרברי ללונדון. תיאור זה מזכיר גם שכבר קודם גירשו את היהודים מאנגליה ב-1290, והשאלה איך היו דעות הציבור כלפי יהודים עוררה דיון במחקר.

צ'וסר משתמש בערמומיות כדי להציג דמויות בשכבות שונות של פירוש. בפרולוג הוא מתנצל על אי-מיון הדמויות לפי מעמד, ומציין כי יצטט סיפורים כפי שהם נאמרו, גם אם הם גסים. בסיום הוא מביע חרטה על סיפור אחד כ"אינו מוסרי", אך אינו מזכיר איזה סיפור בדיוק. קריאה רגישה נחוצה כדי לפענח מסרים סמוים אלה.

צ'וסר נחשב לאחד מאבות הספרות באנגלית. היצירה תרמה להפיכת האנגלית לשפת ספרות במקום הצרפתית והלטינית. סיפורי קנטרברי השפיעו רבות; הם הוסרטו והועלו על במות. במחקר עוסקים ביצירה כדי להבין תהליכים חברתיים ופוליטיים של ימי הביניים. שאלת יחסו של צ'וסר ליהודים נחקרה במיוחד, למשל בסיפור אם המנזר, שמעלה סוגיות של אנטישמיות או ביקורת על דמות מסוימת.

היצירה נכתבה באנגלית תיכונה (אנגלית של ימי הביניים) ולכן תורגמה לאנגלית מודרנית פעמים רבות. בישראל התורגם לעברית במלואו על ידי פרופ' שמעון זנדבנק, בתרגום המשמר חריזה ומשקל. יש גם עיבודים מודרניים.

בשנת 2009 יצא עיבוד לפרוזה מאת פיטר אקרויד. תרגום העיבוד לעברית בידי מאיר ויזלטיר יצא ב-2013.

היצירה כוללת סיפורים רבים, אך בידי צ'וסר נכתבו בפועל 26 מהם. רבים מהם נלמדים ונבחנים עד היום.

הֶנְגְווֹרְט הוא העותק העתיק ביותר של סיפורי קנטרברי. העותק משוער כמשנת 1410. הוא שמור בספרייה בויילס.

ג'פרי צ'וסר היה משורר אנגלי מהמאות ה-14. הוא כתב את סיפורי קנטרברי בסוף חייו. צ'וסר הכיר אנשים רבים כי עבד בלונדון ובחצר המלוכה. זה נתן לו רעיונות לדמויות.

הספר הוא אוסף סיפורים. הם מקושרים דרך סיפור מסגרת. סיפור המסגרת הוא מסע של כ-30 צליינים. הם נוסעים לקברו של תומאס בקט (תומאס בקט היה קדוש שנהרג). כל אחד מהצליינים מספר סיפור בדרך.

הסיפורים שונים מאוד. חלקם מצחיקים וחלקם רציניים. הם עוסקים באהבה, נישואין ובעיות בין אנשים. רובם כתובים בחרוזים קצרים.

בפונדקאי מציע שכל אחד יספר ארבעה סיפורים. זה היה אמור להיות כ-120 סיפורים. בפועל שרדו רק 26 סיפורים. לכן חלק חושבים שהספר לא הושלם. אחרים חושבים שזה בא בידי צ'וסר.

הדמויות מגוונות. צ'וסר מצייר אנשים שונים מהעיר וממעמד הביניים. הוא משתמש בהומור עדין כדי להראות תכונות של האנשים. המסע עוזר לחשוף טיפוסים רבים.

המסע נראה כאילו הוא נמשך כמה ימים. צ'וסר מזכיר תאריכים מסוימים, כמו ה-18 באפריל. יש גם קשר לאירועים היסטוריים, למשל מרד האיכרים מ-1381. בחלק מהסיפורים יש דמויות שנראו גם במציאות.

היצירה נכתבה באנגלית תיכונה (שפה ישנה). לכן תרגמו אותה לאנגלית מודרנית ולעברית. תרגום מלא לעברית נעשה על ידי פרופ' שמעון זנדבנק. ב-2009 נעשה עיבוד לפרוזה, וב-2013 תורגם העיבוד לעברית.