סלבדור לוריא

סלבדור אדוארד לוריא (13 באוגוסט 1912, 6 בפברואר 1991) היה מיקרוביולוג יהודי-אמריקאי יליד איטליה. הוא קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-1969 על עבודתו בביולוגיה מולקולרית עם בקטריופאג'ים. בקטריופאג'ים הם וירוסים שמדביקים חיידקים.

נולד בטורינו בשם סלבטורה אדוארדו לוריא במשפחה יהודית. למד רפואה באוניברסיטת טורינו וסיים ב-1935. בשנים 1936, 1937 שירת בצבא האיטלקי ורק אחר כך למד ברומא, שם קרא את רעיונותיו של מקס דלבריק על הגן כמולקולה. בשנת 1938 קיבל מלגה לארצות הברית, אבל הממשל הפשיסטי של מוסוליני ביטל את המלגות ליהודים. הוא עבר לפריז וב-1940 ברח לנמל מרסיי, שם קיבל אישור עלייה לארצות הברית.

ב-1940 הגיע לניו יורק בעזרת אישורים שקיבל, ובמהרה החל לשתף פעולה עם מקס דלבריק ואלפרד הרשי. ב-1943 ביצע יחד עם דלבריק ניסוי שהראה באופן סטטיסטי שמוטציות בחיידקים קורות באקראי. משמעות הדבר היא שברירה טבעית (ההתאמה של הפרטים לסביבה) פועלת גם בחיידקים, וזו הסיבה שאפשר להסביר חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

לוריא עבד באוניברסיטת אינדיאנה בין 1943 ל-1950. תלמיד המחקר הראשון שלו היה ג'יימס ד. ווטסון. ב-1947 קיבל אזרחות אמריקאית. ב-1950 עבר לאוניברסיטת אילינוי ושם גילה משפחות חיידקים שמייצרות אנזימים החותכים DNA לחתיכות מסוימות. אנזימים אלה נקראו אנזימי הגבלה. הם הפכו לכלים מרכזיים בביו-טכנולוגיה ובמחקר הגנטי.

בשנות ה-60 עבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). שם חקר את קרום התא ואת הרעלנים שהחיידקים מייצרים. הוא גילה שרעלנים אלה פוגעים בקרום על ידי יצירת חורים. החורים מאפשרים ליונים לחדור ולשבש את תפקוד התא.

ב-1972 מונה ליו"ר המרכז לחקר הסרטן ב-MIT. המחלקה שלו הולידה מדענים בולטים נוספים. לוריא התקבל לאקדמיה הלאומית למדעים ב-1960 והיה נשיא החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה ב-1968, 1969. הוא פרסם גם ספר בשם "חיים - ניסוי שלא נשלם".

מחוץ למחקר הביט לוריא בנושאים פוליטיים. הוא מחה נגד ניסויים בנשק גרעיני, התנגד למלחמת וייטנאם ותמך בזכויות עובדי מעבדה. בשנות ה-70 תמך בפיקוח על ניסויים גנטיים.

הוא נפטר בשנת 1991 מהתקף לב.

הוא פרסם ספר שהתייחס למדעי החיים ולשאלות חברתיות, והספר תורגם לעברית.

סלבדור לוריא (1912, 1991) היה מדען חשוב. הוא נולד באיטליה במשפחה יהודית. הוא למד רפואה.

בשנות ה-30 מוסוליני מנע מלימודים יהודים. לוריא עבר לפריז. ב-1940 הוא הצליח לנסוע לאמריקה.

לוריא חקר בקטריופאג'ים. בקטריופאג'ים הם וירוסים שמדביקים חיידקים. ב-1943 הוא הראה שמוטציות בחיידקים קורות באקראי. זה מסביר איך חלק מהחיידקים הופכים לעמידים לתרופות.

ב-1950 הוא גילה אנזימים החותכים DNA. DNA הוא חומר שמכיל את הוראות החיים בתא. האנזימים האלה קירבו את המדע לבניית כלים גנטיים.

לוריא עבד ב-MIT. שם חקר קרום תא. קרום התא הוא הקליפה שמקיפה את התא. הוא גילה שרעלנים יכולים לעשות חורים בקרום הזה.

הוא גם דיבר נגד ניסויים בנשק גרעיני ונגד מלחמה. לוריא תמך בזכויות עובדים.

הוא נפטר בשנת 1991 מהתקף לב.

הוא כתב ספר שתורגם לעברית.