סלים הראשון

סלים הראשון (10 באוקטובר 1465, 22 בספטמבר 1520) היה סולטאן (שליט) העות'מאני הידוע בכינויי "הנחוש" או "הבלתי מתפשר". הוא הגיע לשלטון ב-1512 לאחר שהדיח את אביו, באיזיט השני, והוציא להורג חלק מבני משפחתו כדי לחזק את שלטונו.

לפני עלייתו התפתחה באימפריה מתיחות פנימית בין תומכי ירושה שונים ושל קבוצות שיעיות בפרובינציות. ב-1511 פרץ מרד שיעי באסיה הקטנה; סלים נלחם בו ונחל תבוסה מוקדמת, מצא מקלט בחצי האי קרים וחזר מאוחר יותר לתבוע את הכוח. המצב בבית העות'מאני כלל גם מאבקים עם הווזיר הגדול וכוחות היניצ'רים (יחידות צבא אליטיות), שהשפיעו על מאבקי הירושה.

לאחר שהבטיח את מקומו על כס הסולטנות, פנה סלים למדיניות חוץ תקיפה. ב-1514 ניצח את השאה הפרסי אסמאעיל ספווי וכבש חלקים מתבריז, עיראק ומזרח אנטוליה. הניצחון הזה קבע גבול בין שתי האימפריות באזורים אלה.

לאחר מכן ניצח בקרב מרג' דאבק ב-1516 את הממלוכים (שלטון צבאי במצרים). בהמשך סיפח האימפריה העות'מאנית שטחים נרחבים כולל סוריה, ארץ־ישראל, לבנון ומצרים. גם מכה ואל־מדינה, הערים הקדושות לאסלאם, נפלו תחת שלטונו. הוא דרש מהח'ליף העבאסי להעניק לו את תואר הח'ליף (מנהיג דתי מוסלמי), ותואר זה עבר לסולטאני האימפריה העות'מאנית.

ניצחונותיו חיזקו את האימפריה וגם העשירו את האוצר המלכותי. סלים מת בשנת 1520 במהלך מסע כיבוש לאי רודוס. יורשו היה סולימאן המפואר, שהמשיך להרחיב את גבולות האימפריה.

סלים הראשון (1465, 1520) היה סולטאן (מלך) של האימפריה העות'מאנית. הוא התמנה למלך ב-1512.

כשהגיע לשלטון, הוא הבטיח שאף אחד במשפחה לא יטען לכס. לכן הוא הוציא להורג מספר בני משפחה.

הוא נלחם בפרס והביס את השאה ב-1514. אחרי כן הכניע ארצות נוספות במזרח התיכון.

ב-1516 ניצח את הממלוכים (השליטים והמפקדים במצרים). אחר כך מצרים הצטרפה לאימפריה שלו. גם סוריה, ארץ־ישראל ולבנון נכנסו לשלטונו.

מכה ואל־מדינה, הערים הקדושות למוסלמים, נכבשו גם הן. סלים קיבל מהח'ליף (מנהיג דתי) תואר ח'ליף.

הוא מת ב-1520 במסע לכיבוש האי רודוס. אחרי מותו עלה לשלטון סולימאן המפואר, שהמשיך להרחיב את האימפריה.