סמי מיכאל

סמי מיכאל (שם לידה: כאמל סלאח מנצור (מנשה) אליהו; 15.8.1926, 1.4.2024) היה סופר, מחזאי, מתרגם ופעיל חברתי ישראלי. כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים. חלק מהם עובדו לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע.


נולד בבגדאד בשכונה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים. למד בבית הספר היהודי "שמאש" וסיים בגרות עיראקית ב-1945. בגיל צעיר הצטרף לתנועה שהתנגדה למשטר הפרו-נאצי בעיראק ול"הפרהוד", גל אלימות נגד יהודים. בתקופה זו למד שנה באוניברסיטה האמריקנית בבגדאד וכתב בעיתונות הקומוניסטית. ב-1948 הוצא נגדו צו מעצר; אביו ארגן מבריח והוא חצה לאיראן ושינה את שמו.

באיראן הצטרף למפלגת תודה (מפלגה קומוניסטית) והמשיך לפרסם מאמרים. ב-1949 עלה לישראל. הוא נחת בחיפה, התגורר תחילה ביפו ואחר כך בחיפה, והצטרף לעיתון "אל-איתיחאד". המעבר לחיפה הושפע מתגובות על מאמריו ומקשר עם הסופר אמיל חביבי.


בטיסה מאיראן נאמר לנוסעים שהיעד הוא פריז ואז תל אביב, אך המטוס נחת בחיפה. חוויה זו הפכה לסיפור שכתב, "היום הראשון בישראל היה בחיפה". בחיפה פתח דלתות לפרסום בכתבי עת ערבים ויהודיים.


הופיע בטורים וסיפורים תחת שם העט "סמיר מארד". ספרו הראשון מבוגר, "שווים ושווים יותר" (1974), עסק בעולי שנות ה־50 ובחיים במעברות, מחנות מעבר זמניים לעולים, ובהתמודדות עם אפליה עדתית. הספר קיבל תשומת לב רחבה והביא לו חשיפה תקשורתית.

בשנת 1975 יצא ספר הילדים הראשון שלו, "סופה בין הדקלים", על נערים יהודים בעיראק בתקופת מלחמת העולם השנייה. בהמשך כתב גם על החיים במעברות, למשל "פחונים וחלומות" (1979).

הרומן "חסות" (1977) סובב סביב קבוצה של פעילי שמאל יהודים וערבים בזמן מלחמת יום הכיפורים. דמות משורר צעיר בספר נקשרה לדמויות ממשוררים ידועים באזור.

בשנים 1981, 1987 תרגם את הטרילוגיה הקהירית של הסופר המצרי נגיב מחפוז. ב-1987 פרסם "חצוצרה בואדי"; הספר עובד למחזה ב-1988, וב-2001 הוסרט. הסרט זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. עד 2002 נמכרו למעלה מ־100,000 עותקים של "חצוצרה בואדי" בהוצאות מרובות.

ב-1993 יצא "ויקטוריה", רומן על חייה של אישה שהחלה בבגדאד והמשיכה בישראל. הספר זכה לשבחים ונבחר על ידי מבקרים כבעל חשיבות ספרותית. ב-2001 פרסם חצי-אוטוביוגרפי בשם "מים נושקים למים"; רבות מהחוויות בספר נשזרו בתפקידו כמודד בשירות ההידרולוגי של משרד החקלאות, בו עבד מ-1955 כשלושים שנה.

ב-2005 פרסם "יונים בטרפלגר", רומן שנבנה על זיקה לספרו של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני, "השיבה לחיפה" (1969). קם ויכוח תקשורתי על ההקשר בין הספרים. לאחר בירור פרסם עיתון התנצלות לפי הליך בוררות.

ב-2018 זכה בפרס עגנון לאמנות הפרוזה.


כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל והיה מעורב בפעילות חברתית וקולית בנושאי שוויון וזכויות.


אחיה היה נדיה, אלמנתו של אלי כהן. נשא לאישה את מלכה מיכאל, מורה ומייסדת בית ספר רוממה בחיפה. להם בת, דקלה, ובן, אמיר. לאחר מכן נשא לאישה את רחל יונה מיכאל, עיתונאית. אחייניתו, בת אחותו לינדה, היא העיתונאית ורד לי.


הוא היה אתאיסט, כלומר לא האמין באלוהים, והביע זאת בראיונות. מבחינה חברתית ופוליטית הוא הטביע ביקורת על בעיות שישראל לא התעמתה איתן במלואן: יחס המדינה לעולם הערבי, פערים חברתיים וגזענות, והקונפליקט בין דת לחילוניות. ביקר את היחס של היישוב הוותיק כלפי יהודי ארצות-האיסלאם, ותיאר את ההבדלים החברתיים כגורם להדרה.

הוא התנגד למושג "זהות מזרחית" כייצור פוליטי שנועד להפריד תרבויות ולשמר גמוניה. הוא טען שלכל קהילה מארצות האסלאם יש היסטוריה ותרבות משלה, ושספרותם לא צריכה להיות מסומנת כ"אתנית" בלבד.


זכה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס עגנון לאמנות הפרוזה (2018).




החל מסיפורים וכתבות בעיתונות ערבית, המשיך לרומנים, ספרי ילדים, מחזות ותרגומים.


הוציא רומנים מרכזיים כגון "שווים ושווים יותר", "חסות", "חצוצרה בואדי", "ויקטוריה" ו"יונים בטרפלגר".


כתב בין השאר את "סופה בין הדקלים" ו"פחונים וחלומות" שמתארים הרפתקאות וחיי נעורים בעיראק ובמעברות.




"חצוצרה בואדי" עובד בהצלחה לבמה.


תרגם, בין השאר, את הטרילוגיה הקהירית של נגיב מחפוז.

סמי מיכאל (נולד כאמל סלאח מנצור; 15.8.1926, 1.4.2024) היה סופר ישראלי. הוא כתב סיפורים, מחזות וספרי ילדים. ספריו תורגמו לשפות אחרות.


נולד בבגדאד בעיראק בשכונה שבה גרו יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים. למד בבית ספר יהודי וקיבל תעודת בגרות ב-1945. כשהיה צעיר היה זמן מסוכן בעיראק והצטרף לפעילים שנאבקו בכך. ב-1948 נאלץ לברוח לאיראן. ב-1949 עלה לישראל ונחת בחיפה.


בטיסה דובר שהמטוס יעצור בפריז ואז תל אביב, אבל נחת בחיפה. את החוויה הזו תיאר בסיפור שבו הוא מתאהב בעיר מהאוויר.


הוציא רומן חשוב בשם "שווים ושווים יותר" על עולים במעברות, מחנות זמניים לעולים. כתב גם ספר ילדים מוצלח, "סופה בין הדקלים", על נערים בעיראק בזמן מלחמת העולם השנייה. עוד כתבים שלו: "פחונים וחלומות" ו"חצוצרה בואדי".

"חצוצרה בואדי" הפך למחזה וב-2001 גם לסרט. הסרט זכה בפרס בפסטיבל בחיפה. ב-1993 הופיע הרומן "ויקטוריה" על אישה שחייה מתחילים בבגדאד וממשיכים בישראל. ב-2001 פרסם ספר חצי-אישי בשם "מים נושקים למים".

בשנים 1981, 1987 תרגם ספרים של הסופר המצרי נגיב מחפוז.


שימש כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל. האגודה זו מקדמת זכויות פרט ושוויון.


היה נשוי למלכה מיכאל, מורה ומנהלת בית ספר. היו לו בת ובן. אחר כך נשא לאישה את רחל יונה מיכאל, עיתונאית.


היה אתאיסט, לא האמין באלוהים. דיבר על חשיבות השוויון והבעיה של טיפול לא שווה בעולים מארצות שונות.


ב-2018 קיבל את פרס עגנון על הפרוזה שלו.


כתב רומנים, ספרי ילדים, מחזות ותרגם ספרים. חלק מספריו עובדו למחזה ולסרט.