סן מרינו (עיר)

סן מרינו (San Marino) היא בירת הרפובליקה של סן מרינו ואחת מתשע ה"קסטלי" (Castelli, ערים). העיר שוכנת בגובה של כ-550, 755 מטר על מורדותיו המערביים של הר טיטאנו, שעל שלוש פסגותיו עומדות שלוש המצודות המפורסמות של המדינה.

על פי המסורת נוסדה הרפובליקה והעיר בשנת 301 על ידי מרינוס הדלמטי, סתת אבן שהפיץ את הנצרות. על פי המסורת, בעלת האדמה הורישה את המקום לקהילה הנוצרית, ומרינוס הוכרז כקדוש שהשמו נושא הרפובליקה.

בפברואר 2009 התגוררו בעיר 4,367 תושבים. העיר היא מרכז המנהל הציבורי של המדינה, אבל הפעילות הכלכלית העיקרית מרוכזת בבורגו מג'ורה הסמוכה. בשנת 2008 הוכרזו המרכז ההיסטורי של העיר והר טיטאנו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

האזור מיושב מאז התקופה הנאוליתית (אלף ה-5 לפנה"ס). בתקופה הרומית סופח האזור לרפובליקה הרומית. מסמך משנת 1243 מתאר את ה"ארנגו" (Arengo, אספה של ראשי משפחות) כמוסד השלטוני, ושני קונסולים שלטו בקדנציות חצי שנתיות.

במהלך ימי הביניים והעת החדשה התרחבה המדינה בהדרגה. במאה ה-15 נתרמו לה שטחים נוספים, ובשנת 1503 כבש צ'זארה בורג'ה את סן מרינו לזמן קצר. ב-1600 נחקקה חוקה כתובה, ובשנים הבאות נחתמו בריתות להגנה על עצמאותה.

בשנים מאוחרות יותר נשמרה עצמאות סן מרינו גם בתקופות סוערות: נפוליאון הבטיח לכבד אותה, קונגרס וינה הכיר בעצמאותה ב-1815, וג'וזפה גריבלדי מצא בה מקלט ב-1849. ב-1906 הוחלפה האוליגרכיה בבחירות חופשיות. במאה ה-20 חלה תקופת שליטה פשיסטית שנמשכה כמעט עשרים שנה, ואחרי פעולות התנגדות נולדה דמוקרטיה מחודשת במהלך מלחמת העולם השנייה.

ראש העיר נשא את התואר "קפיטאנו דל קסטלו" (Capitano di Castello). הוא מנהל את העיר עם מועצה בת תשעה חברים. סמכות העיר כוללת גם כמה יישובים קטנים סביביה, בין היתר מוראטה וסנטה מוסטיולה.

העיר היא מרכז המינהל אך לא מרכז הפעילות הכלכלית העיקרי. היא נשענת על תיירות ערה, כשלושה מיליון תיירים מבקרים במדינה מדי שנה, רובם איטלקים. הכביש הראשי הוא Superstrada di San Marino, המשכו של SS72 מרימיני. רכבל באורך 338 מטר מקשר את העיר לבורגו מג'ורה; נחנך ב-1959 וחודש בשנות ה-90.

שדה התעופה הקרוב ביותר הוא Federico Fellini ברימיני, כ-23 ק"מ מהעיר, ומשרת רשמית גם את סן מרינו. בין השנים 1932, 1944 פעל קו רכבת צר מרימיני לסן מרינו, נהרס במלחמה ופורק סופית ב-1958, 1960. בתקשורת פועלת כאן רשת SMRTV, שהוקמה ב-1991 והיא משדרת רדיו וטלוויזיה מאז תחילת שנות ה-90.

בשנת 2009 מנתה האוכלוסייה העירונית 4,367 איש. רוב התושבים קתולים. העיר והמדינה שייכות לדיוקסיה של סן מרינו-מונטפלטרו. פרוכיית סן מרינו מונה אלפי חברים וחוגגת מועדים מקומיים.

באוניברסיטת סן מרינו, שנוסדה בחוק ב-1985, קיימות פקולטות לתקשורת, חינוך, ביו-רפואה, משפטים והיסטוריה. בספרייתה יותר מ-40,000 ספרים וכתבי עת, כולל כתבי יד עתיקים.

העיר אירחה סיומי שלבים בג'ירו ד'איטליה בסוף שנות ה-90. יש כאן ליגת כדורגל מקומית וקבוצת מוראטה, וכן מועדוני ספורט נוספים.

שטח שיפוט העיר הוא כ-7.09 קמ"ר, אך העיר עצמה צרה וארוכה, כ-1,700 מטר אורכה ורוחבה המרבי כ-400 מטר. העיר בנויה לאורך מדרון תלול, וחלקה העליון הוא למעשה מדרחוב.

הר טיטאנו (Monte Titano) הוא ההר המרכזי של המדינה, גובהו 755 מטר. על שלוש פסגותיו ניצבות שלוש המצודות: גואיטה (Guaita), צ'סטה (Cesta) ומונטאלה (Montale). המצודות הן סמל המדינה והן מופיעות על הדגל ועל הסמל.

כיכר החירות (Piazza della Libertà) היא המרכז השלטוני. בכיכר ניצב פסל החירות משיש קרארה, יצירה של סטפנו גלטי מ-1876. בכיכר נמצאים גם מבני השלטון: ה"פארווה דומוס" ו"פאלאצו פובליקו", ארמון הקהילה שבו יושבות רשויות המדינה.

בזיליקת סן מרינו מוקדשת למרינוס הקדוש. המבנה הנוכחי בסגנון נאו-קלאסי הוקם במקום ישן שנחרב; עבודות ההקמה הסתיימו בתחילת המאה ה-19. בכנסייה שמורים שרידים של הקדוש.

כנסיית סן פטרו צמודה לבזיליקה, ונבנתה במאה ה-17. לפי המסורת נישות בסלע שימשו את מרינוס ולאו. ג'וזפה גריבלדי הסתתר כאן ב-1849.

מנזר וכנסיית פרנציסקוס הועברו לעיר במאה ה-14. המבנה שופץ פעמים רבות. במנזר פועל מוזיאון המציג אוספים דתיים.

המוזיאון הלאומי הוקם מהמאה ה-19. האוסף כולל כ-5,000 פריטים ארכאולוגיים ואומנותיים, מממצאי התקופות הפרה-היסטוריות ועד ימי הביניים ומטבעות מודרניים. המוזיאון פועל בפלאצו היסטורי בכיכר טיטאנו.

הגלריה התחילה בעקבות תערוכה דו-שנתית מ-1956. האוסף הקבוע מונה כ-750 יצירות מהמאות ה-20 וה-21 ומציג ציור, פיסול וצילום.

המוזיאון בפלאצו המנזר נפתח ב-1966. הוא מציג אמנות דתית ותמונות מהמאה ה-14 עד המאה ה-18.

תיאטרון טיטאנו משופץ ונחנך מחדש ב-1941. יש בו כ-300 מקומות ויש בו בימת טקסים רשמית.

מונומנט משנת 1927 לזכר מתנדבים מקומיים שנפלו מאז 1843. מעליו ניצב אובליסק ומזרקה סמוכה היא מתנת העם האמריקאי מ-1962.

שער פרנציסקוס נבנה ב-1361 ושימש ככניסה בחומה השלישית של העיר. על שער זה ניכרות הוראות שמירה ומוטיבים היסטוריים.

מטווח הקשתים (Cava dei balestrieri) הוא אתר אימונים ותחרויות חץ וקשת שנמצא בסמוך לכיכר החירות. המסורת של חימוש אזרחי לצורכי הגנה תועדה כבר ב-1339.

אזכורים מוקדמים של יהודים בסן מרינו מופיעים במקורות מהמאה ה-14 וה-15. לאורך ההיסטוריה היו תקופות של הגבלה וסובלנות. במלחמת העולם השנייה מצאו בסן מרינו מקלט רבים, כולל אזרחים יהודים ואיטלקים; כיום אין קהילה יהודית פעילה במדינה.

לסן מרינו יש ברית ערים תאומות עם כמה ערים, בחלקן קשרים היסטוריים עתיקים.

סן מרינו (San Marino) היא בירת מדינה קטנה בשם סן מרינו. היא אחת מתשע קסטלי (Castelli, ערים). העיר יושבת על הר טיטאנו (Monte Titano, ההר המרכזי) בגובה כ-550, 755 מטר.

על פי המסורת הקים מרינוס (Marinus, אדם קדום וסתת אבן) את המקום בשנת 301. על שלוש פסגות ההר עומדות שלוש מצודות ישנות. המצודות הן סמל המדינה.

כ-4,300 אנשים גרו בעיר ב-2009. העיר היא מרכז השלטון, אבל הרבה עסקים נמצאים בבורגו מג'ורה שליד העיר. בשנת 2008 הוכרז האתר ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית.

האזור מיושב מאז אנשים חיו בו לפני אלפי שנים. העיר הייתה שייכת לרומאים. מאוחר יותר הוקמה אספה של ראשי משפחות שנקראה "ארנגו" (Arengo, אספה).

במהלך ההיסטוריה סן מרינו שמרה על עצמאותה גם בזמנים קשים. היא קיבלה מקלט לאנשים שברחו ממלחמות.

ראש העיר נקרא קפיטאנו דל קסטלו (Capitano di Castello). יש לו מועצה של תשעה חברים. סמכות העיר כוללת כמה יישובים קטנים סביב העיר.

העיר מקבלת הרבה תיירים. יש לה רכבל קצר שמקשר לבורגו מג'ורה. שדה התעופה הקרוב הוא ברימיני, כ-23 ק"מ משם.

הר טיטאנו ושלוש המצודות יכולים לראותם מכל מקום במדינה. בכיכר החירות (Piazza della Libertà) נמצא פסל החירות משיש, מתנת אמנות משנת 1876.

בכיכר גם נמצא פאלאצו פובליקו (Palazzo pubblico, הארמון) שבו נמצאות רשויות השלטון. יש בעיר בזיליקה גדולה בשם בזיליקת סן מרינו. בכנסיות שומרים שרידים של מרינוס.

יש מוזיאונים ששם יש חפצים עתיקים, אמנות וכתבי יד. התיאטרון העירוני קטן ונעים, ויש בו כ-300 מקומות.

לצד הכיכר יש מקום עתיק לירי חץ וקשת. פעם כל אזרח היה צריך ללמוד להשתמש בקשת כדי להגן על המקום.

אזכורים של יהודים מופיעים כבר במאות ה-14, 15. במלחמת העולם השנייה רבים מצאו בסן מרינו מקום מבטחים. כיום אין קהילה יהודית פעילה במדינה.

סן מרינו היא עיר קטנה, עתיקה ומיוחדת. המבטים מהרכבל והמצודות מעניינים מבקרים צעירים.