לוקיוס אנאוס סנקה (כ-4 לפנה"ס, 65 לספירה) היה פילוסוף, מדינאי ומחזאי רומאי. נולד בקורדובה וגדל ברומא. אביו, סנקה הזקן, היה רטוריקן, מורה לאומנות הדיבור. סנקה למד רטוריקה ופילוסופיה סטואית (סטואיות היא דרך חשיבה שהדגישה שליטה ברגשות וחיים פשוטים) וגם רעיונות נאו‑פיתגוריים.
הוא בילה תקופות בגלות, חזר לרומא והפך למורה וליועץ של הקיסר נירון כשהיה צעיר. בתחילה השפעתו על נירון הייתה גדולה, אך בהדרגה היא ירדה. בשנת 65 הוא הואשם במעורבות בקשר פיסו ונצטווה למות על ידי נירון.
סנקה היה אדם עשיר אך חי בהתנהגות צנועה; ישן על מזרן קשה ואכל מעט. הוא גם תרם מממונו לשיקום רומא אחרי השריפה הגדולה של 64 לספירה.
כתביו כוללים מכתבים פילוסופיים, מאמרים, סאטירה, חיבור על מטאורולוגיה ועשר טרגדיות. המאמץ המרכזי שלו הוא בסדרת "מכתבי מוסר", 124 מכתבים שנכתבו לידידו לוקיליוס. במכתבים אלה הוא מציע עצות מעשיות איך להתמודד עם פחדים, תשוקות ומוות.
הטרגדיות שלו נכתבו לקריאה יותר מאשר להצגה, והושפעו מכתבי הטרגיקנים היוונים כמו סופוקלס. מחזותיו נקראו רבות בימי הביניים והשפיעו על דרמה ברנסאנס ובמיוחד על המחזאים באנגליה ובצרפת.
בספריו סנקה מבטא ביקורת על פולחנים וטקסים זרים, ובין היתר מזכיר מנהגים יהודיים. הוא התייחס בביקורת להדלקת נרות בשבת ולמנהגי מנוחת השבת, וחשש מהתפשטות מנהגים יהודיים ברומא. יחד עם זאת ציין שסברתם על משמעות פולחנם מעידה על ידע ומודעות מסוימים אצל היהודים.
סנקה נולד בקורדובה בערך בשנת 4 לפני הספירה. גדל ברומא. הוא היה פילוסוף. פילוסוף זה אדם שחושב על החיים והתרגילים החשובים.
הוא לימד את הקיסר הצעיר נירון. אחר כך אנשים כעסו עליו. בסוף חייו הוא נאלץ למות בשנת 65 לספירה.
סנקה כתב הרבה. הוא כתב 124 מכתבים שמסבירים איך לחיות טוב יותר. הוא כתב גם מחזות, סיפורים שנכתבו כמחזות דרמה.
הכתיבה שלו לימדה אנשים להתמודד עם פחדים ולחיות בפשטות. המחזות שלו קראו באוניברסיטאות במשך מאות שנים והם השפיעו על מחזאים מאוחרים.
בכמה מקומות סנקה כתב ביקורת על מנהגים יהודיים. הוא הזכיר את הדלקת הנרות בשבת. הוא גם כתב שהוא לא אוהב פולחנים זרים.
תגובות גולשים