סקנדה (מצרף): לפי התורה הבודהיסטית, ה"עצמי" של האדם מורכב מהצטרפות של חמישה מצרפים שמבדילים את העצמי מה"אני".
ודאנה היא הגוון התחושתי שמלווה כל חוויה חושית. הגוון יכול להיות נעימי, לא נעימי או נייטרלי.
כאשר אדם מרגיש נעימות אך אינו מודע לה, עלולה להיווצר היאחזות בהנאה זו. היאחזות כזו היא מרכיב מרכזי בדוקהה (דוקהה = סבל).
כשהודאנה לא נעימה, נוצרת סלידה. גם סלידה היא צורה של היאחזות, והיא מוסיפה לסבל כי האדם לא רוצה להרגיש את הכאב.
סנקהארה מייצגת את התצורות הרצוניות של החוויה. אלה פעולות נפשיות שנובעות מבורות, ומהוות בסיס להגדרת ה"אני" דרך זיכרונות וריכוז תודעות החושים.
במצב הפעיל שלה, סנקהארה יוצרת את הקשר השני מתוך 12 החוליות שמסביר איך נוצרת קארמה.
קארמה כאן היא תהליך שבו פעולות מובילות לתוצאות, והן יכולות להביא למוות, סבל, תסכול, זקנה וללידה מחודשת.
המשמעות של סנקהארה משתנה לפי ההקשר. ברעיונות של הדתות ההודיות, התודעה מקבלת צורה חומרית שוב ושוב, ולומדת מהניסיונות האלה.
בסוף כל מחזור חיים, הגוף שמתפורר נגמר, אבל התודעה ממשיכה. הידע והמעשים עוברים לישות הבאה, והם משפיעים על אופיה.
בורות מאפשרת את המשך יצירת החוויות, וכך מתמשך מעגל הלידה והמוות.
אימון והבנה בדרך המתומנת (הדרך שמוליכה להשתחררות) יכולים לפרק סנקהארה קיימת. כך גם מונעים יצירה מחודשת שלה.
התוצאה היא תודעה לא מותנית, כלומר נירוואנה.
סקנדה (מצרף)
לפי הבודהיזם, ה"עצמי" בנוי מחמישה חלקים שנקראים מצרפים.
ודאנה היא סוג של תחושה. תחושה יכולה להיות נעימה, לא נעימה או ניטרלית.
אם מתעדפים רגשות נעימים ומתחילים להיאחז בהם, זה מוביל לסבל. (סבל = דוקהה)
אם התחושה כואבת, הילד עלול לפתח סלידה. גם זה יוצר סבל.
סנקהארה הם מעשים ומחשבות שנעשות מתוך בורות. (בורות = חוסר ידיעה)
הן בונות את מה שאדם חושב שהוא, דרך זיכרונות.
כאשר סנקהארה פעילה, היא יוצרת קארמה. (קארמה = תוצאות של מעשים)
קארמה יכולה להוביל ללידות חוזרות, להזדקנות ולפעמים לסבל.
ברעיונות ההודיים, התודעה חוזרת שוב ושוב לצורות שונות.
המעשים והידע עוברים לישות הבאה ומשפיעים עליה.
אם אדם מתרגל את הדרך המתומנת, הוא יכול לפרק סנקהארה.
כך אפשר להגיע לנירוואנה. (נירוואנה = תודעה חופשית מתנאים)