ססיל ג'ון רודס (1853, 1902) היה איש עסקים ובולט פוליטית בדרום אפריקה. הוא היה בעל השפעה גדולה בתעשיית היהלומים ובפוליטיקה המקומית, ושימש כראש ממשלת מושבת הכף בין 1890 ל-1896.
נולד בדרום אנגליה, בנו של כומר. בילדותו סבל מאסתמה. בגיל 17 אביו שלח אותו לקייפטאון, כי האקלים שם נחשב מתאים לבריאותו.
(תמצית) רודס חזר לזמן קצר ללימודים באנגליה אך רוב חייו המבוגרים היו קשורים לדרום אפריקה.
ברגע שהגיע לאזור, עסק רודס בחקלאות ובכרייה. בגיל צעיר הגיע למאגרי היהלומים והקים עסק שרכש מכרות קטנים. מתוך המאמצים הללו צמחה בסופו של דבר חברת De Beers, ששלטה ברוב ייצור היהלומים.
בשנות ה-1870 למד קצרות באוקספורד. שם נחשף לרעיונות אימפריאליים (הרצון להרחיב שלטון מדינות). הוא האמין שבוגרי אוניברסיטאות צריכים להנהיג.
בשנות ה-1880 נכנס לפוליטיקה המקומית ונבחר לפרלמנט של מושבת הכף. ב-1889 יסד את חברת דרום אפריקה הבריטית, שניהלה זיכיונות חיפוש מינרלים בשטחים שמצפון למושבה. פעילות החברה לוותה בדיכוי תושבים מקומיים.
רודס חתר להרחבת השפעת בריטניה באפריקה. הוא רכש זיכיונות חציבה, כלומר רישיונות לחיפוש מינרלים, מהמנהיגים המקומיים ושילב בין אינטרסים עסקיים למדיניות חוץ. הוא קידם את הרעיון של שלטון בהתיישבות אזורית במקום שליטה ישירה מלונדון.
המונח "הגורם האימפריאלי" מתייחס לשילוב הכסף וההשפעה הפוליטית של רודס במטרה להשיג שליטה. לעיתים זו עוררה חיכוך עם משרד הקולוניה בלונדון ומיסיונרים שטענו שיש לנהוג בצורה מוסרית יותר.
רודס נעזר באמצעים פוליטיים ושיתופי פעולה מקומיים כדי לקבל זיכיונות חציבה. חלק מההסכמים היו בעייתיים: לעתים הובנו בצורה שונה על ידי המנהיגים המקומיים, ובמקרים מסוימים הובילו לניגוחים ולמחלוקות משפטיות.
השטחים שהחברה של רודס שלטה בהם נקראו תחילה "זמביזיה" ובהמשך כונו רשמית "רודזיה" (על שמו). חלקים מהשטחים הפכו אחר כך לזימבבואה וזמביה. רודס השקיע בהגירה של מתיישבים לבנים ובפיתוח תשתיות.
אחד ממטרותיו היה לחבר את קייפטאון לקהיר ברשת של שליטה בריטית, כולל דרך מסילות ברזל. הרעיון תמך בסחר ובהעברת כוחות צבאיים, אך נתקלה בהתנגדות מדינות אירופיות אחרות.
רודס האמין בהנהגה של העמים האנגלו-סקסונים ובהאופן שבו מוסדות בריטיים יתנו סדר. יחד עם זאת, הוא תמך גם בחינוך ובמלגות. דעותיו על גזע וניהול תושבים מקומיים מעוררות ביקורת מודרנית, והוא נחשד בתמיכה בעקרונות שהובילו לאחר מכן לאפליה גזעית.
רודס מעולם לא התחתן. על יחסיו האישיים נדונו טענות שונות, אך חלק מהמחקרים מעלים ספקות ומחלוקות לגבי פרטים אלה.
לקראת סוף חייו הוגשה נגדו תביעת הונאה על ידי אישה שטענה לזוגיות. הטענות שלה הוכחו כשקריות.
בריאותו הייתה רופפת כל חייו. ב-1902 מת מדום לב בקייפטאון בגיל 48. הוא נקבר בגבעות מטופוס (מטובו) בזימבבואה, שם קברו הפך לאתר זיכרון.
רודס הותיר מורשת מורכבת: מצד אחד תרם למלגה ולאוניברסיטאות; מצד שני מעשיו המדיניים והעסקיים כללו דיכוי ילידים ורדיפות שהובילו לביקורת קשה היום.
בצוואתו תרם להקמת מלגות לימוד לאוניברסיטת אוקספורד. המטרה הייתה לקדם מנהיגות בין מדינות שונות ולמנוע מלחמות.
אתרים רבים נקשרו לשמו: ביתו בקייפטאון, מוזיאונים ואתר קברו. במשך שנים הפסלים והמונומנטים לו עוררו מחלוקות ציבוריות.
מאז המאה ה-20 ועד לאחרונה קיימת התנגדות להנצחתו. ב-2015 קמה תנועת "רודס חייב ליפול" (RhodesMustFall#) שדרשה הורדת פסליו והשינוי בשמות מוסדות הנושאים את שמו.
ססיל ג'ון רודס (1853, 1902) היה איש עסקים מוכר ופוליטיקאי בדרום אפריקה.
נולד באנגליה. כילד סבל מאסתמה (מחלה שמקשה לנשום).
הוא חזר לפעמים ללמוד באנגליה, אבל גר רוב חייו בדרום אפריקה.
מצא יהלומים (אבנים יקרות). הקים חברה גדולה שעבדה במכרות יהלומים.
למד באוניברסיטה לזמן קצר. שם קיבל רעיונות על הרחבת אימפריה (כשתורה מדינה רוצה להוסיף שטחים).
היה חבר פרלמנט והפך לראש ממשלת מושבת הכף. הוא גם ניהל חברת זיכיונות לחיפוש מחצבים (זאת אומרת רישיונות לחציבה).
רודס רצה שהבריטים ישלטו בשטחים רבים. הוא קנה הסכמים מהמנהיגים המקומיים כדי להסדיר את החציבה.
אזור גדול שברודס השפיע עליו נקרא על שמו "רודזיה". היום חלק ממנו הוא זימבבואה וחלקו זמביה.
רודס חלם על קו חיבור מהדרום אל הצפון של אפריקה. זו היתה תוכנית לבנות דרכים ורכבות שיחברו ערים רחוקות.
דעותיו על עמים וגזעים עוררו מחלוקת. אנשים היום מבקרים אותו על כך שהוא תמך בהעדפת לבנים.
רודס לא התחתן. היו טענות על מערכות יחסים, אבל חלק מהן היו שנוי בהוכחה.
חייו קצרים יחסית. מת מדום לב ב-1902 והוקבר בגבעות מטופוס.
הוא תרם למלגות ללימודים באוקספורד (מלגת רודס). יש לו גם מונומנטים ואתרים על שמו.
במהלך השנים היו קריאות להוריד פסלים שלו ולשנות שמות. ב-2015 קמה תנועה שקראה להסיר פסלו בקייפ טאון.
תגובות גולשים