רודזיה

רודזיה (באנגלית: Rhodesia) הייתה מדינה שהתקיימה בשטחי זימבבואה של ימינו בין 1965 ל-1979. משנת 1970 היא כונתה רשמית "רפובליקה של רודזיה", אך מעמדה הבינלאומי לא הוכר באופן נרחב.



עד 1923 נשלטה רודזיה על ידי חברת דרום אפריקה הבריטית. ב-1923 הקימה הממשלה הבריטית את מושבת רודזיה הדרומית, ובכך קיבלו התושבים הלבנים שליטה ממשית עצמאית. רשמית זכו גם שחורים לזכויות, אך קריטריונים של שכר, השכלה ורכוש הגבילו את זכות הבחירה, ולכן רוב המושלים והנבחרים היו לבנים.

חקיקות כמו חוק חלוקת הקרקעות של 1930 (Land Apportionment Act) העדיפו את הלבנים, וקבעו כי חלק גדול מהאדמות הטובות יהיה לבעלות לבנה. מערכות חינוך, בריאות ותשתיות היו באיכויות גבוהות יותר עבור האוכלוסייה הלבנה. השחורים העדיפו עבודות כפיים ונאלצו להתמודד עם הפליה שמנע מהם תעסוקה מנהלית וכמותית.

הרבה רודזים, לבנים ושחורים, לחמו למען בריטניה במלחמת העולם השנייה. כ-26,121 לוחמים לקחו חלק ונהרגו כמעט אלף. לחימה זו חיזקה את כוחות הצבא המקומיים והזרימה גלי התיישבות אחריה.


בשנת 1953 הוקמה הפדרציה של רודזיה וניאסלנד, שאיחדה את רודזיה הדרומית, רודזיה הצפונית (זמביה) וניאסלנד (מלאווי). בירת הפדרציה הייתה סולסברי. הפדרציה נועדה לחזק את המעמד הבריטי באזור, אך השחורים ברוב הטריטוריות הרגישו מושפלים משלטון הלבנים. בתחילת שנות ה-60 עלתה הלאומיות השחורה, והשחיקה את הלגיטימציה של הפדרציה, אשר פורקה ב-1963.

לאחר פירוק הפדרציה התגברה המחלוקת הפנימית. במערכת הבחירות ב-1962 ניצחה מפלגת החזית הרודזית, שמייצגה היה המיעוט הלבן. המנהיגים המרכזיים היו וינסטון פילד ואיאן סמית'.




איאן סמית' עלה לראשות הממשלה לאחר הדחת פילד באמצע שנות ה-60. הוא שאף לעצמאות מלאה מהריבונות הבריטית. הבריטיות דרשה עצמאות רק אם תתקיים "שלטת רוב", כלומר שהרוב השחור יקבל שליטה דמוקרטית מלאה. סמית' טען שהוא יעניק יותר זכויות, אך סירב למסור את השלטון המוחלט לשחורים.

נסיונות משא ומתן עם ראשי הממשלה הבריטיים נכשלו. סמית' ארגן כינוסים ומשאל עם פנימי של הלבנים, וקיבל תמיכה רבה מהם. הבריטים דרשו המשך משא ומתן בלונדון, אך ההידברות נתקעה.


ב-11 בנובמבר 1965 הכריז איאן סמית' במרגוע על הכרזת עצמאות חד-צדדית (Unilateral Declaration of Independence) מריטניה. ממשלת בריטניה סירבה להכיר בהכרזה. המושל הבריטי פיטר את ממשלת סמית', אך ממשלת רודזיה התעלמה מההדחה.

לאחר ההכרזה הוכרז מצב חירום. נעצרו מתנגדים פוליטיים, הופעלה צנזורה, והוטלו הגבלות על דלק ומשאבים. האו"ם וגוף מועצת הביטחון גינו את הצעד וקיבלו את החלטות 216 ו-217, שקראו למדינות לא להכיר ברודזיה ולא לסייע לה. בריטניה הטילה סנקציות כלכליות, והטילה סגר ימי על מסלולי אספקה מרכזיים כמו נמל ביירה במוזמביק.

למרות הבידוד הבינלאומי, רודזיה הצליחה לשמור על עצמאות מעשית לאורך זמן, ונמשכה עד סוף שנות ה-70.


בעשורים שלפני ואחרי הכרזת העצמאות חוותה כלכלת רודזיה צמיחה. מבוססת על חקלאות (טבק, תירס, סוכר), תעשייה וכרייה (מינרלים), הכלכלה התפתחה ותוצר לנפש היה גבוה יחסית באפריקה. הון רב היה בידי הלבנים, והושקע בפיתוח תשתיות.

עם החלפת הסנקציות ומהלך הלחימה שנקרא "מלחמת הסבך" (תחילת שנות ה-70), הכלכלה נחלשה. סנקציות, הוצאות ביטחון גבוהות ופגיעה בתשתיות גרמו לירידה בתמ"ג, לעלייה באבטלה ולפגיעה בתיירות.


בשנות ה-70 החריף הסכסוך בין ממשלת המיעוט הלבן לכוחות הלאומיים השחורים. המלחמה והלחץ הבינלאומי גרמו לשחיקה ממושכת במערכת הכלכלית והפוליטית, ולבסוף הובילו לשינוי השלטון בסוף שנות ה-70.


לאחר מלחמת העולם השנייה באו לרודזיה מאות אלפי מהגרים אירופים. האוכלוסייה הייתה מחולקת גזעית: לבנים החזיקו בחלק ניכר מהעושר והכוח, והשחורים היו הרוב הפופולצייתי אך מוחלשים פוליטית וכלכלית.


בשנת 2019 פרסם ההיסטוריון יגיל הנקין ספר על רודזיה בשם "כדגים בסבך: רודזיה במלחמה, 1980-1965". בספר ניתוחים צבאיים, מדיניים וכלכליים, ומובאות בו דעות על הטקטיקה הרודזית.

רודזיה הייתה ארץ באפריקה במקום שבו היום נמצאת זימבבואה. היא חייתה כמדינה בין 1965 ל-1979.


לפני 1923 שלטה בחבל חברה בריטית. ב-1923 הפכה רודזיה למושבה בריטית עם שלטון לבן חזק. החוק ב-1930 קבע שארבעה חלקים טובים של האדמה יהיו בעיקר ללבנים. זה פגע בשחורים הרבים שחיו שם.

היו גם חיילים מרודזיה במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הגיעו יותר מתיישבים מבריטניה.


ב-1953 נוצרה פדרציה של רודזיה וניאסלנד. זה איחד את רודזיה עם מקומות אחרים. השחורים לא היו מרוצים מהשלטון הלבן. הפדרציה פורקה ב-1963.


ב-11 בנובמבר 1965 הכריז ראש הממשלה איאן סמית' על עצמאות ללא הסכמת בריטניה. זה נקרא "הכרזה על עצמאות חד-צדדית". בריטניה והאו"ם כעסו והטילו סנקציות. סנקציות הן הגבלות כלכליות.

ממשלת רודזיה טבעה מצב חירום. נעצרו אנשים והוטלו הגבלות על דלק ועיתונים.


בתקופות מסוימות הכלכלה של רודזיה היתה חזקה. הם גידלו טבק, גידולים חקלאיים, וכרוהו מינרלים. אך עם הזמן סנקציות ומלחמות פגעו בכלכלה.


הסכסוך הפוליטי והלחימה גרמו לשינוי השלטון בסוף שנות ה-70. בשנת 2019 יצא ספר בעברית על רודזיה מאת יגיל הנקין.