סעודה מפסקת

סעודה מפסקת היא הסעודה האחרונה לפני תענית מלא, צום של יממה, מהשקיעה עד צאת הכוכבים. יש שתי תעניות מלאות כאלה: יום הכיפורים ותשעה באב. לכלן מנהגים שונים, כי כל צום נועד למטרה אחרת.

יום הכיפורים הוא יום קדוש, והצום בו נועד לתשובה, חזרה בתשובה. משום שהוא יום טוב, חז"ל הראו שיש להתכונן אליו בשמחה ובאכילה טובה בערב. מדרשים לומדים את הפסוק "בתשעה לחודש בערב" כדי לומר שהאוכל בערב נחשב כאילו צם גם בתשיעי וגם בעשירי. לכן הסעודה המפסקת שלפני הלילה חשובה. נהגו גם להתפלל מנחה לפני הסעודה, כולל וידוי, כדי להספיק לחזור בתשובה לפני האכילה.

מנהג אחד היה לאפות חלות עגולות בדמות עופות עם כנפיים. זאת מתוך אמונה שביום הכיפורים עם ישראל דומה למלאכים.

תשעה באב הוא יום אבל על חורבן המקדש וסתימת תקופת האבל. הסעודה המפסקת בערב זה צנועה יותר: אסור לאכול יותר מתבשיל אחד, אסור בשר ואסור יין. הגבלות אלה חלות על סעודות המתקיימות לאחר חצות היום. אם תשעה באב חל בשבת, אין נוהגים את ההגבלות הפומביות של האבל בשבת. מעבר להלכה היו מנהגים נוספים של אבלות. למשל, בקהילות מסוימות אכלו עדשים וביצה קשה שמטבלין באפר כסמל לעצב, כשהמילה "אפר" נחשבת כאן כהיפוך המילה "פאר".

סעודה מפסקת היא הארוחה האחרונה לפני צום גדול. צום גדול הוא: לא אוכלים ולא שותים מהשמש עד הכוכבים. יש שתי תעניות כאלה: יום הכיפורים ותשעה באב.

יום הכיפורים הוא יום קדוש. לפניו רואים את הסעודה כמסורת חשובה. החכמים אמרו לאכול סעודה טובה בערב, ולהתפלל מנחה לפני הארוחה כדי להתחרט על טעויות אם צריך. היו גם חלות עגולות שנעשו כמו ציפורים, כי באותו יום אומרים שאנשים דומים למלאכים.

חלה עגולה בצורת עוף הייתה מנהג אחד בערב זה.

תשעה באב הוא יום עצוב על חורבן. הארוחה בערב זו צריכה להיות צנועה. אם אוכלים אחרי חצות היום, לא אוכלים בשר ולא שותים יין, ורק מבשלים תבשיל אחד. אם תשעה באב נופל בשבת, לא נוהגים את כל מנהגי האבל. בקהילות מסוימות אכלו עדשים וביצה קשה שטבלו באפר. אפר זו מילה שמסמלת עצב כאן, והזהירו בכך על הכאב על החורבן.