לוּקְיוּס סֶפְּטִימְיוּס סֶוֶרוס נולד ב-11 באפריל 145 בלפטיס מגנה, עיר שבאפריקה הרומית (לוב של היום). משפחתו עלתה למעמד הפרשים ברומא. ב-162 הגיע לרומא והתקדם במשרות ציבוריות: קוואיסטור (משרת פיקוח וכספים), טריבון הפלבס ופרטור. נישא פעמיים; בשנית ליהוליה דומנה, שאיתה נולדו שני בנים חשובים, קרקלה וגטה.
בשנת 193, אחרי רצח הקיסר פרטינקס, הכריזו עליו הלגיונות בצבא קיסר. (לגיון = יחידת צבא רומית גדולה.) הוא הוכרז קיסר ב-13 באפריל בקרנונטום. עמד מול יריבים מרכזיים: דידיוס יוליאנוס ברומא, פסקניוס ניגר במזרח וקלודיוס אלבינוס בצפון-מערב. סוורוס גבר על יריביו אחרי סדרת קרבות, ובמיוחד זכה בניצחון קרב ליד ליון ב-197.
המלחמות הובילו להחלשת הסנאט והרמת מעמדם של החיילים. סוורוס חיזק את כוחו באמצעות הצבא, ועודד נאמנויות פרובינציאליות.
סוורוס שיפר את תנאי החיילים: העלאת שכר ומתנות רבות. הוא גם פיזר את המשמר הפרטוריאני הישן, והחליף אותו בחיילים נאמנים מהפרובינציות. מצד שני הוצאו להורג סנטורים רבים, ומשרות ציבוריות ניתנו לעתים לעבדים משוחררים ולתומכיו. בתחום המשפט חיזק את מעמדם של המשפטנים, והתקופה נחשבת לתקופת שגשוג למשפט הרומאי.
הוא ארגן משחקים וחלוקות כסף לציבור; בשנתו העשירית חילקו לעובדים חמשת מטבעות זהב כפול פשוטות.
ב־197, 202 הוציא סוורוס מסע גדול נגד האימפריה הפרתית במזרח. הרומאים כבשו ערים מרכזיות והביסו את הפרתים. סוורוס קיבל את התואר "פרתיקוס מקסימוס" כהכרה בניצחונותיו. ברומא נבנה שער הניצחון לזכר המסעות הללו.
גאיוס פלאוטיאנוס, איש מבית לפטיס מגנה, עלה למעמד רב בהיותו קרוב לסוורוס. כשהפך לאיום פוליטי, נחשד בקשר לחיסול משוער של סוורוס. בשנת 205 הוא נרצח, ובני משפחתו נדחקו החוצה.
סוורוס סיים את שלטונו בקמפיין בבריטניה, שם ניהל מלחמות נגד שבטים צפוניים וחיזק את החומה של אדריאנוס. במחלה קשה (שיגדון) לקה ביכולתו לפעול. ב-4 בפברואר 211 מת בעיר אבורקום (יורק של היום). גופתו נקרתה ואפרו הונח במאוזוליאום ברומא. ייתכן שקרקלה, בנו, היה מעורב במותו.
לפני מותו ציווה סוורוס לבניו לחיות בהרמוניה, להעשיר את החיילים ולהתעלם מאחרים. קרקלה הפר צו זה והרג את אחיו גטה, ונשאר שליט יחיד. השושלת הסוורית המשיכה עוד זמן קצר, אך הקיסרות חזרה לחוסר יציבות לאחר מותו.
במלחמת האזרחים תמכו יהודי ארץ ישראל בסוורוס. בתמורה זכו ליחס ידידותי. אחרי ניצחונותיו ביקר עם בניו בארץ ישראל מסוף 198 עד אביב 199. בתקופתו הורשו יהודים למלא תפקידים עירוניים נכבדים, כמו דקוריון (משרת ניהול בעיר), אם כי נדרשו גם חובות אזרחיות שלא פגעו באמונתם. יש סוברים שסוורוס, או בנו קרקלה, הוא ה"אנטונינוס" המוזכר בספרות היהודית כידידו של רבי יהודה הנשיא.
סוורוס חיזק את כוח הקיסר באמצעות הצבא והרחיב את האימפריה במזרח. הוא קידם חיילים ופרובינציאלים, חיזק את המשפט, אבל גם נקט באלימות נגד יריביו והסנאט. שלטונו יצר יציבות זמנית, אך השושלת שלו לא שרדה זמן רב.
לוּקְיוּס סֶפְּטימְיוּס סֶוֶרוס נולד ב-145 בלפטיס מגנה שבאפריקה. לפטיס מגנה היום נמצאת בלוב. הוא הפך לקיסר רומי ב-193.
הוא עבד בתפקידים חשובים ברומא כשהיה צעיר. נישא ליוליה דומנה. יש לו שני בנים, קרקלה וגטה.
הלגיונות, יחידות צבא רומיות גדולות, הכריזו עליו לקיסר בשנת 193. הוא נלחם וניצח את יריביו, ובכך ביסס את שלטונו.
סוורוס נתן כסף ושכר גבוה יותר לחיילים. הוא החליף את המשמר ששמר על הקיסר בחיילים שנאמנו לו. הוא חיזק את חוקי המשפט והביא סדר, אך גם העניש רבים מבני המעמד הגבוה.
הוא יצא למסע גדול נגד הפרתים במזרח. הרומאים כבשו ערים וזכו בניצחונות. סוורוס קיבל תואר מיוחד על זה.
בסוף חייו נסע לבריטניה (ארץ ה׳בריטים׳). חלה ומת ב-4 בפברואר 211 בעיר אבורקום, שנקראת היום יורק.
במלחמות התקופה תמכו היהודים בארץ ישראל בסוורוס. אחרי ניצחונו הם קיבלו יחס טוב ונכנסו לתפקידים בעיר.
תגובות גולשים