האימפריה הרומית הייתה מדינה רבת־השפעה ששלטה סביב הים התיכון. היא החלה בעידן אוגוסטוס (27 לפנה"ס) והמשיכה עד נפילת הצד המערבי ב-476. הרומאים עברו משלבי מלוכה לרפובליקה ולאחר מכן לקיסרות, משטר אוטוקרטי שבו הקיסר חזק בהשפעתו על הצבא והמינהל.
אוגוסטוס איחד את רומא אחרי מלחמות אזרחים. הוא קיבל תארים רשמיים ושיפר את הצבא והמינהל. אוגוסטוס חילק פרובינקיות חשובות לשליטתו הישירה ושמר על שלוות הפנים יחסית. ניסיונותיו להבטיח ירושה מסודרת הובילו לכך שטיבריוס ירש אותו בפועל.
שושלות קיסריות רבות התחלפו. חלק מהקיסרים היו מוצלחים, כמו אספסיאנוס וטראיאנוס, שהרחיבו את השטחים. אחרים הפכו לפרנואידים או רודנים, מה שיצר חיכוכים עם הסנאט ועם הקהל.
המאה ה-3 הייתה תקופה של אי־יציבות קשה. החלפת קיסרים תכופה, מתקפות חיצוניות ומגפות החלישו את האימפריה. דיוקלטיאנוס ניסה לייצב את המצב והרבה ברפורמות. הוא ייסד את הטטררכיה, שלטון של ארבעה כדי לנהל את האימפריה הגדולה.
קונסטנטינוס איחד שוב את האימפריה במאה ה-4 והעביר את בירתו לקונסטנטינופול. ב-395 חילק תאודוסיוס את האימפריה לשני חלקים, מערב ומזרח, והחלה הפרדה ארוכה שכללה הבדלים תרבותיים ואדמיניסטרטיביים.
המערב נחלש בגלל פלישות ברברים ובעיות פנימיות. בשנת 476 הודח הקיסר המערבי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס, והמערכת הפוליטית המסורתית חדלה למעשה להתקיים.
החלק המזרחי המשיך להתקיים כישות חזקה יותר, עם מרכז ב־קונסטנטינופול. בתקופה הביזנטית חזרו חלקים מהמערב לשליטה זמנית. השפה היוונית התחזקה במזרח והלטינית קיבלה פחות משקל. הקיסרות המזרחית שרדה עד לכיבוש קונסטנטינופול בידי העות'מאנים ב-1453.
הרשות הקיסרית חילקה את הפרובינקיות לפרובינקיות קיסריות וסנטוריות. הקיסר שלט בצבא ובמינהל דרך נציבים. הסנאט שמר על יוקרה, אך כוחו בצורות רבות היה סמל יותר מאשר כוח ממשי.
בבסיס כוח הרומאים עמדו הלגיונות והחילות הנלוות (חילות עזר). הקיסר התבסס על נאמנות החיילים. משמר הפרטוריון היה יחידת שומרי ראש חזקה שהשפיעה לעתים על ירושה ושינוי שלטון.
הדת הרומית כללה פולחן ביתי ופולחנים ציבוריים רבים. הקיסר הנהיג פולחן הקיסר, ובמהלך המאה ה-4 הנצרות צמחה והופכת בהדרגה לדת הרשמית. זאת שינתה את התרבות והחוקים, וגם גרמה לרדיפות כלפי פולחנים רבים של דתות פוליתאיסטיות.
הלטינית הייתה השפה הרשמית והלשון שבסיסה למוסדות ולחוק. בטריטוריות המזרחיות השתמרה יוונית כשפה ספרותית ומנהלתית. הארכיטקטורה, החוק והדרכים הרומיות השפיעו על מדינות רבות אחר כך. אמנות רומית לקחה השראה מהיונית אך פיתחה זהות משלה.
הכלכלה נשענה על חקלאות, מסחר ורשת דרכים גדולה. המטבעות שימשו להפצת סמכות הקיסר. בתי מרחץ, אמפיתיאטראות וקולוסיאום היו חלק מחיי העיר והבידור.
ההשפעה הרומית ניכרת בשפות הרומאניות, בחוק, באדריכלות ובמוסדות ממשליים. המונומנטים הטכנולוגיים שלה, כמו אמות מים ודרכים, שינו אזורים רבים והמשיכו להשפיע על אירופה במשך דורות.
האימפריה הרומית שלטה סביב הים התיכון במשך מאות שנים. היא התחילה כשהקיסר אוגוסטוס שלט. רומא כבשה ארצות רבות באירופה, באפריקה ובמזרח.
אוגוסטוס חיזק את הצבא והמדינה. הוא קיבל תארים רשמיים והפך לשלטון חזק.
מאוחר יותר האימפריה נחלקה למערב ומזרח. המערב החל להיחלש בגלל פלישות ובעיות פנימיות. ב-476 הופסק שלטון המערב.
החלק המזרחי המשיך וקראו לו ביזנטיון או הקיסרות הביזנטית. היא התקיימה עד 1453, אז כבש מהמט השני את קונסטנטינופול.
הרומאים בנו דרכים ארוכות וחזקים. הלגיונות היו צבא מסודר. זה עזר להם לכבוש ולנהל שטחים רחבים.
הקיסרים קידמו פולחן של האלים ולעתים גם פולחן הקיסר. מאוחר יותר הנצרות הפכה לדת הרשמית. הלטינית הייתה שפת הממשל, וממנה נוצרו שפות כמו איטלקית וספרדית.
הרומאים בנו אמות מים, גשרים ובתים מרשימים. החוק והרעיונות שלהם השפיעו על מדינות רבות אחר כך.
