ספירת הנוצרים

"ספירת הנוצרים" היא הדרך לספור שנים יחסית לשנת לידתו המשוערת של ישו. השיטה הזו הפכה למקובלת לצד הלוח הגרגוריאני, ומשמשת בתקשורת ובמסחר בין-לאומיים.
ברוב השפות האירופאיות מוסיפים AD (ראשי תיבות של Anno Domini, בלטינית: "בשנת האדון"). לשנים שלפני תחילת המניין כותבים בעברית "לפני הספירה" (לפנה"ס). כיום נהוג גם להשתמש בביטויים נייטרליים דתית: CE (Common Era, "המניין המקובל") ו-BCE (Before Common Era, "לפני המניין המקובל").

לפני השיטה הנוצרית השתמשו בדרכים שונות לתאר תאריכים. ברומא ציינו לעתים את שמות הקונסולים ששלטו באותה שנה. היו גם מנייני אולימפיאדות ביוונים, וספירה "לייסודה של העיר", כלומר מאז ייסוד רומא, שנקבע לעתים כ-753 לפנה"ס.
נוסחאות אחרות כללו ספירה לפי שנות שלטון הקיסר (שיטה מקובלת במאה ה-1 ואילך), ומחזורי אינדיקציות, מעגלי מס חקלאי בני 15 שנה ששימש בביזנטיון.
הונהגו גם מניינים מקומיים לפי ייסוד ערים או מינוי שליטים אזוריים.

לאחר תפיסת השלטון הביזנטי פחת השימוש במניינים הרומאיים. במאה ה-6 פותחה ספירה מבוססת על "בריאת העולם" (Anno Mundi), לפי גרסת תרגום השבעים, שנתנה עולם עתיק יותר מהמניין העברי. מניין זה השתמש ברוסיה עד 1700.
בשנת 525 המציא הנזיר דיוניסיוס אקסיגואוס את שיטת Anno Domini כדי לתארך את חג הפסחא. הוא קבע את לידת ישו לשנה שנקראה אחר כך "1 לספירה". כיום רוב החוקרים סבורים שהחישוב שלו אינו מדויק, כי יש ראיות שאורדוּס מת עוד לפני that מועד.
חשוב לדעת שאין שנה שמכונה "0" בין לפני ואחרי הספירה. לכן בחישוב מרווח בין שנה לפני הספירה לשנה אחרי הספירה, יש להוריד שנה אחת.

הפופולריות של Anno Domini גדלה אחרי פרסום ההיסטוריה של העם האנגלי על ידי הבישוף בדה במאה ה-8. בדה גם היה הראשון שהשתמש בביטוי "לפני הספירה". המניין התפשט בצרפת ובגרמניה, ובתקופות מסוימות החליפו אזורים מניינים מקומיים במניין זה.

בתולדות העולם הוצעו ויושמו מניינים אחרים. לדוגמה: מניין המרטירים שהתחיל ב-284 (תקופת דיוקלטיאנוס) וטרם נעלם בכנסייה הקופטית; ספירה לשנת מותו של ישו (שצוין על ידי חלק מהמסורות כ-29); ניסיונות מודרניים כמו הלוח הקומונרי של המהפכה הצרפתית; מניינים לאומיים כמו בקוריאה הצפונית (משנת 1912) וביפן (שנות כהונתו של הקיסר).
ביהדות ואסלאם נשמרים מניינים דתיים לשימושים טקסיים, אף שהשיטה האזרחית הבינלאומית נפוצה יותר.

בחוגים דתיים בישראל משתמשים לעיתים רק בתאריכים עבריים בטפסים רשמיים. אחרים כותבים רק את שתי הספרות האחרונות של השנה כדי לא ליצור רושם של ספירה ללידת ישו. יש כאלו שמוסיפים אחרי התאריך את המילים "למניינם" או "לספירתם". חלק מהחרדים נמנעים מלכתוב את מספר החודש ומעדיפים לרשום את שמו, מפני שפרשנות הלכתית מסוימת מדגישה את חשיבותו של ראש חודש ניסן.

"ספירת הנוצרים" היא דרך לספור שנים לפי לידת ישו. בשפות רבות מוסיפים AD. לשנים לפני כן כותבים לפנה"ס.
יש ביטויים ניטרליים: CE ו-BCE. הם משמעותם "המניין המקובל" ו"לפניו".

לפני כן אנשים השתמשו בשיטות שונות. הרומאים ציינו שנים לפי הקונסולים, היוונים לפי אולימפיאדות, וחלקם לפי ייסוד רומא.
גם ספירה לפי שנות שלטון שליטים הייתה נפוצה.

מאוחר יותר התפתח מניין לפי "בריאת העולם" בשימוש בביזנטיון. ב־525 נזיר בשם דיוניסיוס החל להשתמש ב-AD כדי לספור שנים לפי ישו. כיום חוקרים חושבים שהוא טעה בתאריך המדויק.
אין שנה בשם "0". לכן כשמחשבים שנים שעוברות מלפני הספירה אחרי הספירה, צריך להיזהר ולחסר שנה אחת.

הכומר בדה עשה את השיטה מפורסמת במאה ה-8. מאז היא התפשטה בהדרגה באירופה.

יש גם מניינים אחרים. למשל מניין המרטירים שהתחיל ב-284, מניינים לאומיים כמו בקוריאה הצפונית, וביפן לפי הקיסר.

בישראל יש מי שכותבים רק תאריכים עבריים. יש מי שמוסיפים "למניינם" כדי להבהיר שזה תאריך נוצרי. אחרים כותבים את שם החודש במקום את מספרו.