ספרות גרמנית כוללת את כל היצירות שנכתבו בגרמנית בגרמניה, וגם כאלו מאוסטריה, שווייץ ואפילו צ'כיה. בין המחברים המפורסמים נמצאים יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר. אסופת המעשיות של האחים גרים הפכה לפולקלור גרמני מוכר. במאה ה-20 בלטו סופרים כמו תומאס מאן, ברטולט ברכט, הרמן הסה, היינריך בל וגינטר גראס.
הגלגולים הראשונים של הספרות בגרמניה הופיעו במאה השמינית. אלה היו אגדות הרואיות בגרמנית העתיקה. מאוחר יותר, מהמאה ה-12 עד ה-14, נכתבה ה'גרמנית התיכונה', שפה של תקופת הביניים. בתקופה זו כתבו שירי אהבה אבירית, שחלקם הושפעו מטרובדורים, משוררים צרפתיים של אותה תקופה. לקראת סוף התקופה עברו חלק מהמסורות אל העיר והספרות האורבנית.
לאחר 1400 צמחו ז'אנרים פופולריים כמו שירים עממיים, משלים, מעשיות ומחזות קצרים. מרטין לותר תרגם את התנ"ך לגרמנית, וזה קידם איחוד והסדרת השפה. מלחמת שלושים השנים גרמה לחורבן ולגיבוש מודעות לאומית, ואקדמיות בערים שונות פעלו לפיתוח השפה. אסכולת שלזיה, בראשות מרטין אופיץ, השפיעה רבות על העשייה הספרותית. רומן ה"זימפליציסימוס" (1669) של הנס יאקוב כריסטופל פון גרימלסהאוזן נחשב לאחד הרומנים הגרמניים הראשונים.
סוף המאה ה-18 היה תקופה חשובה. תקופת "הסער והפרץ" (Sturm und Drang) הדגישה רגש אישי ומרד במוסכמות. אחריה בא הקלאסיציזם, שבו גתה ושילר בלטו בדמות מרכזיות. הם קידמו איזון וצמצום רגש, ושפעתם ניכרת ביצירה ובשיח התרבותי של התקופה.
בראשית הרומנטיציזם הושם דגש חזק על רגש אישי ודמיון. הופיעו סיפורים פרוזאיים שהתקרבו לעל-טבעי. האחים גרים אספו סיפורי עם רבים, ומשוררים כמו פרייהר פון אייכנדורף והשאר היו בולטים בתנועה.
תנועת "גרמניה הצעירה" קראה להעלאת המודעות הפוליטית, והחל מעבר לריאליזם, תיאור מפוכח של החברה. היינריך היינה היה בין המובילים. תיאודור פונטאנה כתב רומנים חברתיים חשובים. בהמשך התפתח הנטורליזם, שאותו ייצג בין היתר גרהרט האופטמן.
בתחילת המאה ה-20 הופיעו סגנונות כמו סימבוליזם (שירה סמלים), אימפרסיוניזם (רושם אישי) ואקספרסיוניזם (הבעת רגש אינטנסיבית). שמות בולטים כוללים את שטפאן גאורגה, ריינר מריה רילקה, תומאס מאן, פרנץ קפקא והרמן הסה. עליית הנאצים אילצה סופרים רבים להגר.
לאחר מלחמת העולם השנייה חלה תחייה ספרותית. סופרים בולטים היו היינריך בל וגינטר גראס. בספרות מזרח גרמניה דומיננטי הריאליזם הסוציאליסטי, סגנון שתאם את רעיונות המדינה. משוררים כמו פאול צלאן ביטאו את חוויות השואה בשפה הגרמנית. משנות ה-70 עד ה-90 דנו סופרים רבים בתקופת הנאצים. לקראת סוף המאה ה-20 נכנסו גם סופרים מהגרים להוויה הספרותית הגרמנית.
ספרות גרמנית היא כל הספרים שכתבו בגרמנית. זה כולל ספרים מגרמניה, אוסטריה ושווייץ. יש רבי-מכר וסיפורי עמים.
לפני הרבה מאוד שנים כתבו שירים ואגדות על גיבורים. אחרי כן נולדו שירי אהבה של אבירים. אלה היו בשפה ישנה שנקראת "גרמנית תיכונה" - שפה של ימי הביניים.
מאוחר יותר הוצאו שירים עממיים וסיפורים קצרים. מרטין לותר תרגם את התנ"ך לגרמנית. זה עזר לאנשים להבין טוב יותר את השפה.
במאה ה-18 צמחו סופרים חשובים. גתה ושילר היו שניים מהגדולים. אחרי כן בא הרומנטיציזם - תנועה שאהבה רגשות ודמיון. האחים גרים אספו סיפורי עם רבים.
במאה ה-19 החלו לכתוב על החברה והחיים האמיתיים. במאה ה-20 נולדו סגנונות שונים בשירה ובסיפורת. מלחמות ושינויים פוליטיים השפיעו על הכתיבה. אחרי מלחמת העולם השנייה חזרו כותבים לכתוב על בעיות חברתיות.
השם של כמה סופרים מפורסמים: גתה, האחים גרים, תומאס מאן והרמן הסה.
תגובות גולשים