ספרות יוון העתיקה נכתבה ביוונית מהרגעים הראשונים של המאה ה-11 לפנה"ס ועד סוף העת העתיקה. אפשר לחלק אותה חמש תקופות מרכזיות: המיקנית, הארכאית, הקלאסית, ההלניסטית ויוון תחת שלטון רומא. רעיונותיהם של הסופרים היוונים השפיעו מאוד על התרבות המערבית.
הכתובות הישנות ביותר הן לוחות בכתב קווית B. אלה בעיקר רשומות חשבוניות ומסחריות, ולא יצירות ספרות שהשתמרו. ייתכן שסיפורים אפיים הועברו בעל־פה, או שנכתבו על חומרים שלא שרדו.
תקופה זו נמשכת מהומרוס ועד עלייתו של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.
הומרוס הוא הדמות המרכזית בשירה האפית. איליאדה מתמקדת במלחמת טרויה ובגבורתו של אכילס. האודיסיאה היא סיפור המסע הביתה של אודיסאוס, שנאבק בסכנות ובחזרתו מוצא שביתו מאוים. שתי היצירות מבוססות על אגדות עתיקות והן שירת כיסוד תרבותי.
הסיודוס כתב מעשים וימים ותאוגוניה. מעשים וימים מתאר חיים כפריים ועצות לעובדי האדמה. תאוגוניה מציגה תיאור של בריאת העולם והאלים.
שירה לירית נקראת על שם הלירה, כלי נגינה קטן שהיה מלווה שירה. משוררים ליריים בולטים כוללים את ארכילוכוס, אלקאיוס וסאפפו. סאפפו נחשבה לבעלת כתיבה אישית ועדינה, אך מרבית יצירותיהם נשמרו רק כפרגמנטים.
זו התקופה של פריחה ספרותית ופילוסופית גדולה.
פינדארוס ובקכילידס מציינים מעבר לשירה הקדם־קלאסית. הם כתבו שירים, לעיתים על ניצחונות ספורטיביים.
התיאטרון התפתח כחלק מחגיגות דיוניסוס. תיאטרון התקיים כתחרות, והצופים ראו בו טקס דתי־חברתי.
הטרגדיה היוונית הגיעה לשיא בתקופה הקלאסית. משלושת המחזאים הגדולים שרדו בעיקר אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אייסכילוס כתב רבות ונהג ליצור טרילוגיות, וסופוקלס חיבר, בין היתר, את אדיפוס המלך. אוריפידס עסק בדמויות אנושיות ורגשיות; מדיאה היא אחת מיצירותיו המוכרות.
הקומדיה התחילה גם היא כחלק מפולחן דיוניסוס, אך כללה לעיתים לעג גס וביקורת פוליטית. אריסטופאנס כתב קומדיות חריפות כמו הציפורים והעננים. בתקופה מאוחרת יותר התפתחה הקומדיה החדשה, עם מנאנדרוס, שעסק בדמויות יומיומיות.
בין ההיסטוריונים המשפיעים היו הרודוטוס, שנקרא "אבי ההיסטוריה", ותוקידידס, שפעל בביקורתיות וסיקר את המלחמה הפלופונסית. קסנופון כתב המשכים ותיאורים צבאיים וזכרונותיו חשובים אף הם.
המאה הרביעית לפנה"ס היא זמן ההישגים הפילוסופיים הגדולים. סוקרטס לא כתב, אך אפלטון תיעד את רעיונותיו בדיאלוגים כמו המדינה. אריסטו, תלמיד אפלטון, כתב יצירות בנושאי לוגיקה, טבע, אתיקה ופואטיקה, והשפעתו נמשכה דורות.
הפיכתה של אלכסנדריה במצרים למרכז תרבותי שינתה את מוקד היצירה. הספרייה והמוזיאון של אלכסנדריה היו מרכז מחקר חשובים. בתקופה זו תורגמה התורה ליוונית (תרגום השבעים), והתרבות היוונית התפשטה מזרחה וממערבה.
במאה השלישית לפנה"ס פרחה שירה חדשה. תאוקריטוס כתב אידיליות פסטורליות (שירי רועים). קאלימאכוס עבד בספרייה וכתב שירים קצרים ופואמות אלגיות. אפולוניוס מרודוס כתב את ארגונאוטיקה, אפוס על יאסון והארגונאוטים.
למרות אובדן האוטונומיה, התרבות היוונית המשיכה להשפיע. רומאים למדו יוונית וחיבקו יצירות יווניות בתחומי הפילוסופיה והשירה.
בתקופה המאוחרת בלטו טימאיוס, פוליביוס, דיודורוס סיקולוס ופלוטרכוס. פוליביוס תיאר את עליית רומא ומלחמותיה. פלוטרכוס כתב חיי אישים, ביוגרפיות שהשפיעו רבות.
ארטוסתנס שקלל נתונים וגילה שיטות למדידת כדור הארץ. אוקלידס כתב את יסודות בגאומטריה. ארכימדס עסק במכניקה, בהערכת פאי ובחוקי ציפה. גלנוס תרם לאנטומיה ולרפואה. סטראבון ופאוסניאס כתבו חיבורים גאוגרפיים ותיאורים של מקומות.
במאות מאוחרות יותר פעלו אפיקטטוס, שהעביר מושגים סטואיים דרך תלמידו אריאנוס, ופלוטינוס שיצר את הנאופלטוניזם.
(נשמרו פרטים מרכזיים ושמות עיקריים בלבד כדי לשמור על בהירות ותמצות.)
זהו סיפור הכתובים ביוונית מלפני אלפי שנים. יש בה חמש תקופות חשובות.
הלוחות הישנים ביותר הם רשימות מסחר. לא נמצאו ספרים רבים מאותה תקופה.
זוהי התקופה של הומרוס ושל סיפורי הגבורה העתיקים.
איליאדה הוא סיפור על מלחמת טרויה ואכילס. אודיסאה הוא סיפור על אודיסאוס.
אפוס הוא סיפור ארוך, שבפעמים רבות הושר או סופר בעל־פה.
הסיודוס כתב גם הוא סיפורים על האלים ועל החיים בכפר.
לירה הוא כלי נגינה קטן. משוררות ומשוררים כמו סאפפו כתבו שירים רגשיים.
בתקופה זו נולדו תיאטרון ופילוסופיה גדולים.
תיאטרון היווני היה חלק מחגיגות דתיות. היו שם שתי דרכים עיקריות:
טרגדיה היא מחזה רציני ועצוב. אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס כתבו טרגדיות מפורסמות.
קומדיה היא מחזה מצחיק. אריסטופאנס כתב קומדיות שצחקו על פוליטיקה וחיים.
הרודוטוס ותוקידידס כתבו היסטוריה. הם תיארו מלחמות ואירועים חשובים.
סוקרטס היה מורה חכם. אפלטון ותלמידו אריסטו כתבו על מחשבה, מדע ואתיקה.
לאחר כיבושי אלכסנדר, התרבות היוונית הגיעה למקומות רחוקים. אלכסנדריה הפכה לעיר חשובה.
תאוקריטוס כתב שירי רועים. קאלימאכוס ואחרים כתבו שירים קצרים ופואמות.
גם כשהרומאים שלטו, הרומאים המשיכו לקרוא וללמוד יוונית.
ארטוסתנס מדד את היקף כדור הארץ. אוקלידס כתב ספר על גאומטריה. ארכימדס חקר מכניקה, ציפה ומדד פאי.
גלנוס עבד ברפואה וסטראבון תיאר ארצות ומקומות.
במאות מאוחרות הופיעו אפיקטטוס ופלוטינוס, שהשפיעו על רעיונות עתידיים.
תגובות גולשים