ספרטקוס (1960) ביים סטנלי קובריק. הסרט מבוסס על רומן משנת 1951 מאת הווארד פאסט, ומתאר את ספרטקוס ומרד העבדים השלישי.
הפקת הסרט כללה כיכובים של קירק דאגלס בתפקיד ספרטקוס ולורנס אוליבייה בתפקיד קראסוס. פיטר יוסטינוב זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה על תפקידו כלנטולוס בטיאטוס. הכותרות עוצבו בידי סול בס.
הסרט מתחיל בכריות מכרות שבהן עבדים עובדים. ספרטקוס נחלץ לעזרת איש זקן ונענש. הוא נמכר לבית ספר לגלדיאטורים (מקום שבו מכשירים לוחמים להילחם בזירות). שם מתחיל מסלולו כגלדיאטור.
במהלך קרב בבית הספר גלדיאטורים изб בורח ומוביל מרד. המורדים תופסים שליטה בקפואה ובמחוזות סמוכים. הם גייסו עבדים רבים והצליחו להביס מספר צבאות רומיים.
במקביל הפוליטיקה ברומא משתלבת בעלילה: הסנאטור סמפרוניוס גרקכוס מנסה לתמרן לטובתו. יוליוס קיסר מוצג כדמות צעירה שמשתמשים בה בפוליטיקה. קראסוס הופך לאויב העיקרי של ספרטקוס.
המורדים מתכננים לברוח בים בעזרת פירטים קיליקיים, אך הפירטים בוגדים וקובעים הסגר. ספרטקוס מסרב לברוח ולנטוש את חייליו. המורדים נכנסים לקרב אחרון מול צבאות רומא ומובסים. רבים נתפסים; כשנתבקשו לזהות את ספרטקוס, שבויים קמו בזה אחר זה והצהירו "אני ספרטקוס" כדי להגן עליו.
קראסוס מפסיק את חירותם של המורדים והם מוצבים על צלבים לאורך הדרך לרומי. ספרטקוס נתפס ונצלב בסופו של דבר. וריניה, אשתו, ובנו משוחררים לפני מותו. הסיום מדגיש את האומץ והכמיהה לחופש.
הרעיון להפיק את ספרטקוס נבע בחלקו מתסכולו של קירק דאגלס שלא קיבל תפקיד ראשי בסרט אחר. הוא יזם פרויקט גדול שבו שיחק בעצמו.
הווארד פאסט שימש כבסיס לתסריט, אך נחלף בדלטון טרמבו, שהועסק תחת שם עט כי היה ברשימה השחורה בהוליווד. מאוחר יותר נלחם דאגלס ששם טרמבו ייכלל בקרדיטים, ומקרה זה סייע לסיום הרשימה השחורה.
בתחילת הצילומים פוטר אנתוני מאן וסטנלי קובריק הובא להחליף אותו. קובריק לא קיבל שליטה מלאה, אבל היה אחראי על חלק גדול מהבימוי. הסרט צולם ב-Super Technirama 70; סצנות הקרב צולמו מחוץ למדריד, וסצנות אינטימיות צולמו באולפנים.
כדי ליצור אווירת קהל גדול, הוקלטו צעקות של 76,000 צופים ממשחקי פוטבול באוניברסיטה. לצילומי הקרבות שימשו כ-8,000 חיילים ספרדיים כאקסטרות. לאחר הקרנת ניסיון נאלצו לקצץ חלק מסצנות הקרב האלימות.
הולחן בידי אלכס נורת'. הפרטיטורה רחבה ואפית. נורת' השתמש בכלים עתיקים או ייחודיים כדי להעניק צבע תקופתי, וגם בשטחי קול אלקטרוניים מוקדמים כמו ה-Ondioline. הנושא "ספרטקוס/וריניה" הוא הקל ביותר להאזנה בסרט. האלבום הרשמי קצר יחסית ופחות מייצג את כל הפרטיטורה.
הסרט יצא מחדש ב-1967 בגרסה מקוצצת בכ-23 דקות. ב-1991 הוחזרו 23 הדקות וחוברו אליהן עוד כ-14 דקות שנחתכו במקור. בסצנת פיתוי מקובצת הוחלף דיאלוג חסר בדיבוב מחודש, ובקולו של קראסוס בדיבב אנתוני הופקינס.
הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר מתוך שש מועמדויות. פיטר יוסטינוב זכה בפרס לשחקן המשנה.
מבקרים מסוימים, ביניהם רוג'ר איברט, טענו שהסרט התיישן ואת עיקר הבעיות ייחסו לתערובות של צנזורה, החלפת במאי, קונפליקטים בצוות ופסקול שהסיח את הדעת.
ספרטקוס הוא סרט משנת 1960 שביים סטנלי קובריק. הוא מבוסס על ספר של הווארד פאסט. קירק דאגלס משחק את ספרטקוס. לורנס אוליבייה משחק את קראסוס. פיטר יוסטינוב זכה בפרס אוסקר על תפקיד קטן.
ספרטקוס היה עבד שנעבוד בכריית מכרות. הוא עזר לאדם זקן ונענש. אותו מכרו לבית ספר לגלדיאטורים. גלדיאטור הוא לוחם שהילחם בזירה מול קהל.
משם ספרטקוס מוביל מרד. המורדים מצליחים לנצח צבאות רבים. הם רוצים לברוח בים, אבל הפיראטים בוגדים בהם. ספרטקוס בוחר לא לברוח ולשמור על חבריו.
בסוף המרד מובס. רבים מהמורדים נתפסים. כשהם שואלים מי הוא ספרטקוס, כמה אנשים קמים ואומרים "אני ספרטקוס" כדי להגן עליו. ספרטקוס נתפס ונפטר. וריניה, אשתו, ובנה משוחררים וממשיכים בחיים.
דאגלס רצה להפיק את הסרט אחרי שלא קיבל תפקיד גדול אחר. כך הוא יזם את הפרויקט.
התסריט עובד בידי דלטון טרמבו. טרמבו היה ברשימה השחורה ופעל תחת שם בדוי. בסוף הוא קיבל זכות להופיע בקרדיטים.
בתחילת הצילומים החליף סטנלי קובריק במאי. צילומי הקרבות נעשו מחוץ לעיר מדריד. השתמשו בהרבה שחקנים חיצוניים, כאלפים. כדי לשמוע קהל גדול הקליטו צעקות ממשחקי פוטבול.
מוזיקת הסרט הולחנה על ידי אלכס נורת'. הוא השתמש בכלי נגינה מיוחדים ובכלי חשמל מוקדמים כדי ליצור צליל דרמטי. יש גם שיר בשם "ספרטקוס/וריניה".
הסרט קיבל שש מועמדויות לאוסקר וזכה בארבע פרסים.
תגובות גולשים