סרט מנוקב הוא רצועת נייר או פלסטיק שבה ניקבו חורים שמייצגים נתונים. את המידע על הסרט מקראים מכשירים אוטומטיים ומחשבים.
השימוש בסרטים המנוקבים התחיל כדי להפעיל מכונות אוטומטיות, למשל מכונות אריגה. סרט קובע את דוגמת האריגה ומאפשר חזרה מדויקת של דוגמאות. גם תיבות נגינה וכלים מכניים אחרים נוהלו בעזרת סרטים כאלה. בתחום המוזיקה השתמשו בסרטים כדי להפעיל פסנתרים אוטומטיים, פסנתרים שמנוגנים לפי חורים בסרט. על סרטים כאלה הקליטו גם נגינות של מלחינים מפורסמים.
דוגמה בולטת: בשנת 1975 הוציאה חברת קולומביה הקלטה שבה הושמעה "רפסודיה בכחול" של ג'ורג' גרשווין. הפסנתר המכני ניגן סרט מנוקב שניקב גרשווין בשנות ה‑20, ונגינתו הושמעה יחד עם תזמורת ג'אז בניצוח מייקל טילסון תומאס.
סרטים מנוקבים שימשו גם לאחסון והעברה של נתונים במכשירי טלפרינטר (מכונות שהדפיסו הודעות). תחילה השתמשו בקוד בודו (Baudot), קוד תקשורת ישן שבו חמישה חורים מייצגים תו. אחר כך עברו לקוד ASCII, קוד תווים מודרני שבו שבעה או שמונה חורים מייצגים תו. סרטים אלה שימשו גם כאמצעי קלט לסדרי צילום, בהוצאה לאור ובדפוס, וכן לאחסון נתונים במחשבים.
סרט מנוקב הוא רצועת נייר או פלסטיק עם חורים. החורים הם קוד שמכונות קוראות.
השתמשו בו כדי להפעיל מכונות אריגה. הסרט קובע איזו דוגמה האריג המכונה. גם תיבות נגינה וכלים מכניים אחרים עבדו ככה.
במוזיקה יש פסנתר מכני. זה פסנתר שמנגן לבד לפי סרט עם חורים. אפשר להקליט נגינה על סרט ולנגן אותה אחר כך. בשנות ה‑20 ניקב ג'ורג' גרשווין סרט לנגינה. ב‑1975 הפסנתר המכני ניגן את הסרט יחד עם תזמורת.
סרטים שימשו גם לטלפרינטרים, מכונות שהדפיסו הודעות. בתחילה השתמשו בקוד בודו (Baudot), חמישה חורים לתו. מאוחר יותר השתמשו ב‑ASCII, שבעה או שמונה חורים לתו. כך השתמשו בסרטים גם בהדפסה ובמחשבים.
תגובות גולשים