סרן קירקגור

קופנהגן, דנמרק-נורווגיה

קירקגור התפרסם בחקירת החוויה האישית של הפרט. הוא בדק את הבחירה, החופש והאותנטיות מול אי-הוודאות של החיים. יצירתו נחשבת לתחילת הפילוסופיה הקיומית. פילוסופיה קיומית = ענף שמדבר על מה משמעות החיים והבחירות עבור כל אדם.

סרן קירקגור נולד בקופנהגן ב-1813, בן שביעי במשפחה אמידה. אמו לא למדה הרבה לפני נישואיה, ואביו, מיקל, היה קפדן ואהב פילוסופיה. במהלך התבגרותו נפטרו אמו וחמישה מאחיו ואחיותיו. בתחילה הוא כפר בדת ולמד תאולוגיה, אך עזב את האקדמיה וניסה לחיות בבוהמה של קופנהגן. בסופו של דבר שב לביתו ולדת. לאחר מות אביו חזר ללמוד והקדיש את חייו לכתיבה.

בשנת 1841 סיים את לימודיו באוניברסיטת קופנהגן עם תואר מקביל לוחי־דוקטור. עבודת הגמר שלו עסקה באירוניה הסוקרטית בדיאלוגים של אפלטון. ב-1837 הכיר את רגינה אולסן, התארס איתה אך ביטל את האירוסין. הסיבה המדויקת אינה ברורה; ייתכן שחשב שנישואין יפגעו בשליחותו. פרשה זו השפיעה על כתיבתו.

במהלך שנותיו האחרונות כתב רבות, לעתים בשמות עט כמו "יוהנס קלימקוס" ו"יוהנס דה־סילנטיו". ב-1855 התמוטט ברחוב ונפטר לאחר שאושפז כחודש. נראה שסיבוכים נגרמו עקב פגיעה מהתמוטטות מעץ בילדותו. היה בן 42.

קירקגור נחשב לאחד החלוצים של הפילוסופיה הקיומית. הוא טען שיש לאדם את היכולת לבחור את דרכו. החלוקה המרכזית שלו היא לשלושה "מעגלי קיום": האסתטי, האתי והדתי. אלה מציינים שלוש דרגות של גדלות: בפני עצמו, בפני אחרים ובפני האל.

קירקגור קיבל חלק מהרעיונות של הפילוסופיה המודרנית, אך גם מרד בה. הוא ביקר את פרידריך הגל על גישתו הנטועה בספקולציה כללית. קירקגור טען שהגל מטשטש את ההבדל בין המושגים האוניברסליים לבין המצב האנושי הייחודי. במקום פילוסופיה של "הרוח המוחלטת" הוא חתר לפילוסופיה שמתחילה מהסובייקטיות של הפרט.

המעגל האסתטי מבוסס על חיפוש הנאה, עניין וסיפוק מיידי. בחירות כאן נמדדות לפי מה שמכניס הנאה, לא לפי חובה מוסרית. בספר "או־או" הציג קירקגור את היתרונות והחסרונות של דרך זו: הנאה מביאה התרגשות זמנית, אך גם שובע וחוסר סיפוק. כדי להשיג הנאה מחדש יש "להעלות רף" וזה מוביל לשעמום, תסכול ולעתים לדיכאון.

קירקגור מציע כי האדם האסתטי עשוי לנסות לתת משמעות לחייו באמצעות מה שהוא קורא "קפיצת אמונה". זהו ניסיון לשנות את החיים כששכל לבדו לא מספק.

המעגל האתי מתאפיין בחיים לפי עקרונות ותבונה. כאן המנחה היא החובה המוסרית ולא ההנאה האישית. התבנית הזאת מזכירה את רעיון הקטגוריה של קאנט, שהיא הוראת פעולה כללית ומוסרית.

אף שיש כאן תחושת משמעות, קירקגור מדגיש גם את צל האשמה. אי־היכולת למלא חובה מוסרית מלאה גורמת לעתים לכישלון ולחיפוש אחר פתרונות אחרים.

במעגל הדתי המוחלט מאופיין כמשמעות עליונה. מי שעבר לאתנחתה הזו מרגיש שהוא נדרש לעמוד לבדו מול המוחלט (האל) ולהחליט מי הוא באמת. המעגל הדתי כולל שתיקה, מועקה, ויתור והאמונה באבסורד. אמונה באבסורד = להאמין במשהו שלא ניתן להצדיק בקלות בהיגיון.

בספר "חיל ורעדה" מדגים קירקגור את המתח הזה דרך דמותו של אברהם וציווי עקדת יצחק. אברהם מתבקש להקריב את בנו, אך פועל מתוך אמונה פרטית ובלתי ניתנת להסבר לאחרים. קירקגור קורא לאדם כזה "אביר האמונה". גם סיפור חייו של קירקגור, שפרק את אירוסיו עם רגינה והאמין שעל אף זאת יגיע אליה, משקף את רעיון האמונה באבסורד.

מעבר בין המעגלים הוא שינוי בערכיו של הפרט. זהו לא תהליך אינטלקטואלי בלבד, אלא חוויה פנימית ותשוקה שפועלת בפועל. לדוגמה, מעבר מאסתטי לאתי דורש שינויים בהחלטות ובאורח החיים. מעבר מאתי לדתי קשה יותר ודורש יותר ויתור.

קירקגור מדגיש שהמעבר הוא חוויה אישית מאוד. מי שמצליח לבצע מעבר כזה הוא בעיניו "אביר".

קירקגור בחר בדרך כתיבה שאינה מסורתית. לעתים הוא מציג עמדות שונות דרך דמויות ושמות עט. הוא לא מנסה לספק הוכחות לוגיות מוחלטות, אלא להבהיר אפשרויות בחירה ואת המשמעויות השונות שלהן. בשיטה זו הוא מתרחק מהפילוסופיה הספקולטיבית של הגל ומקרב את החשיבה אל חוויית הפרט.

קופנהגן, דנמרק-נורווגיה

קירקגור דיבר על איך בני אדם מרגישים ובוחרים בחיים שלהם. הוא חשב שכל אדם צריך למצוא משמעות אישית לחייו.

קירקגור נולד ב-1813 במשפחה עשירה. אמו לא למדה הרבה. אביו קרא הרבה ספרים והיה קשה. כמה מבני משפחתו מתו כשהיה צעיר.

למד דת ותאולוגיה. הכיר את רגינה אולסן והיו מאוהבים. הם התארסו, אך הוא ביטל את האירוסים. הדבר השפיע עליו הרבה.

כשהיה מבוגר כתב ספרים בשמות עט. ב-1855 התמוטט ונפטר בגיל 42.

קירקגור חילק את החיים ל־3 דרכים שונות.

זו דרך שבה מחפשים הנאה וכיף. זה מלהיב בהתחלה. אבל אחרי זמן זה משעמם. אז צריך יותר ויותר גירויים כדי להרגיש טוב.

זו דרך שמנחה אותה המוסר והחובה. האדם מנסה לפעול נכון לפי כללים. יש כאן משמעות, אבל גם תחושת אשמה כשלא מצליחים.

בדרך הזאת האדם פוגש את המוחלט, כלומר את האל. צריך להחליט לבד מה נכון. יש כאן ויתור, שתיקה ואמונה גם כשהדבר קשה. קפיצת אמונה = להאמין במשהו בלי הוכחה ברורה. קירקגור מדגים זאת בסיפור אברהם והעקדה, שבו אברהם פעל מתוך אמונה קשה להסבר.

לפי קירקגור אנשים עוברים בין דרכים אלה. המעבר אינו רק חשיבה. הוא נובע מתחושה חזקה ושינוי בערכים. קשה לעבור מהשלב האתי לשלב הדתי.

הוא כתב בצורה מיוחדת. לעתים השתמש בשמות עט ודמויות. כך הציג רעיונות שונים והראה שהבחירה היא אישית.