עבד אל-חכים עאמר

עבד אל-חכים עאמר (1919, 1967) היה קצין בכיר ומדינאי מצרי. הוא פעל יחד עם גמאל עבד אל-נאצר ולקח חלק במהפכת הקצינים החופשיים ב-1952.

נולד בכפר איסטאל ב-1919. הוסמך בקורס הקצינים בקהיר ב-1938. שם התקרב לנאצר ושירת עמו בסודאן. ב-1948 לחם כנגד ישראל כחלק מחיל המשלוח המצרי. עאמר הצטרף לתנועת הקצינים החופשיים (קבוצה צבאית ששאפה להפלת המלוכה ולעשות רפורמות). בליל המהפכה השתלט על המטה הכללי של הצבא ונעצרו קצינים בכירים. לאחר מכן שירת במועצת פיקוד המהפכה, וקודם לדרגת אלוף. ביוני 1953 מונה לרמטכ"ל, ראש המטה הכללי של הצבא.

ב-1956 פיקד על הכוחות המצריים במלחמת סיני. לפני המלחמה הוצע ניסיון לחסל אותו על ידי הפלת מטוס שבו טסו קצינים מצרים, אך הוא נמנע מטיסה ברגע האחרון. ב-1958, עם איחוד מצרים וסוריה (הרפובליקה הערבית המאוחדת), מונה לסגן נשיא ולמפקד פיקוד המאוחד של הצבא עד פירוק האיחוד ב-1961.

לאחר מכן נוצרו מתחים בין עאמר לנאצר. ב-1962 עאמר הגיש מכתב התפטרות ביקורתני, אך המשבר נרגע זמנית. עאמר ניהל קשרים צבאיים קרובים עם ברית המועצות וחתם על עסקאות נשק סובייטיות. הוא קיבל עיטורים סובייטיים, ובין השאר את "מסדר לנין". לעאמר יוחסו נטיות ליברליות במערכת המצרית.

עאמר הוביל את הצבא במלחמת ששת הימים ב-1967. לאחר ההפסד נסגר בביתו וניסיון התאבדות ב-8 ביוני כושל. ב-11 ביוני פוטר ע"י נאצר מכל תפקידיו. עאמר הכין מכתבי גינוי וחילק עותקים לתומכיו, וסירב לקבל אחריות מלאה על הכישלון. באמצע יוני נאסרו מקורביו והחלו הדחות נוספות.

בסוף אוגוסט נעצרו עאמר וכ-50 קצינים בביתו, וטענו כי נמצאה שם כמויות נשק. חלק מהקצינים תכננו הפיכה נגד נאצר, אך הניסיון נתפס מראש. בחקירתו הציעו לו הצבא משפט עם עונש מוות או מוות בידיו. ב-14 בספטמבר 1967 בחר לטרוף את נפשו ומת בנסיבות אלה. נקבר בהלוויה צבאית מלאה. לאחר מותו נהיה נאצר המנהיג הצבאי והפוליטי היחיד במצרים.

הוענקו לו עיטורים סובייטיים חשובים, ובין היתר עיטור "גיבור ברית המועצות" ועיטור לנין.

עבד אל-חכים עאמר (1919, 1967) היה קצין מצרי חשוב. הוא עבד עם גמאל נאצר והשתתף בהפלת המלך ב-1952.

נולד בכפר ב-1919. למד באקדמיה הצבאית והפך לקצין. לחם ב-1948. הצטרף לקבוצה בשם הקצינים החופשיים. הם רצו לשנות את מצרים ולסלק את המלך.

במהפכה של 1952 השתלט על המטה הכללי עם אקדח קטן ועצר קצינים בכירים. הוא מונה לראש הצבא ב-1953. ב-1956 פיקד במלחמת סיני. ב-1958 איחדו את מצרים וסוריה, והוא היה סגן הנשיא ומפקד הצבא המאוחד עד 1961.

ב-1967 היתה מלחמה קשה, ומצרים הפסידה. עאמר ניסה להתאבד ב-8 ביוני אך ניצל. ב-11 ביוני פוטר מכל תפקידיו. בחודשיים אחרי זה נעצרו הרבה מק 국בו. לבסוף הוא בחר למות בעצמו ב-14 בספטמבר 1967. לאחר מותו נערכה לו הלוויה צבאית.

קיבל מדליות מסובייטיות גדולות, כמו "גיבור ברית המועצות".