עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי (6.9.1809, 26.5.1883) היה מנהיג סופי-אסלאמי שהוביל את המרד האלג'ירי נגד הכיבוש הצרפתי בשנים 1832, 1847. סופיות היא תנועה רוחנית באסלאם; שייח' פירושו מנהיג דתי. אחרי כיבוש אלג'יריה ב-1830 בחרו זקני השבטים בעבד אל-קאדר להנהיג את ההתנגדות הצבאית והמדינית.
נולד בכפר אל-קיטנה ליד מועסכר. גדל במשפחה של שייח' סופי ולמד את הקוראן בעל־פה. ביקר במכה בחג' (עלייה לרגל למקומות הקדושים באיסלאם) ובערים כמו דמשק ובגדאד. חזר לאלג'יריה כשהצרפתים כבר שלטו בה.
מ-1832 ניהל מלחמת גרילה נגד הצרפתים. הוא הצליח לאחד שבטים רבים ובנה ממ תלמסאן מדינה אסלאמית עם צבא סדיר, מערכת חינוך ובירוקרטיה. עד 1839 שלט בשטח גדול ביותר משני שלישים מאלג'יריה.
הצרפתים חיזקו כוחותיהם עד לכ-108 אלף חיילים, כולל הלגיון הזר. אף שהובס בחלקים של המלחמה ב-1836, הצליח להשיג הפסקת אש ב-1837 שבה הצרפתים הכירו בריבונותו. ב-1839 הפרו את ההסכם בכיבוש קונסטנטין; אל-קאדר חידש את הלחימה בעזרת התקפות גרילה על מטרות חלשות.
עם הזמן נהגו הצרפתים במדיניות של "אדמה חרוכה", השמדת מקורות מחיה אזרחיים כדי לשבור את ההתנגדות. חלק מהשבטים הפסיקו לתמוך בו, והממופ לעמדות המרד התמעטו. במדינות מזרחיות רבים הפסיקו להתנגד וב-1843 התמוטטה המדינה שלו. אל-קאדר ברח למרוקו ולבסוף נאלץ להיכנע ב-21 בדצמבר 1847. הוגלה ונכלא בצרפת.
משפחתו הוגלה לטולון, ולאחר מכן הועברה לפו ולאמבואז. נפוליאון השלישי שחרר אותו ב-1852, והוא עבר לדמשק ב-1855. שם התערה בחיי קהילה, כתב והשתתף בפעילות ציבורית. ב-1860, בעת עימות דתי בהר הלבנון ובדמשק, הציל הוא ואנשיו כ-12,000 בני אדם נוצרים והבריחו אותם למצודה. על כך קיבל אות לגיון הכבוד ופנסיה מצרפת.
בהמשך הצטיין כמנהיג רוחני ובאינטלקטואל; הצעות שונות לשימורו כמנהיג אזורי הוצעו לו, אך לא נשא בהן. נפטר ב-1883 וטולתה גופתו לידי הקבורה באלג'יריה רק ב-5.7.1966. שמו מונצח במסגד בקונסטנטין ונחשב מאוחר יותר לגיבור תנועת העצמאות האלג'ירית ולדמות חשובה בתחילת הלאומיות הערבית.
היה לו קשר חם עם משפחת עבו מאלג'יריה. הקשרים עזרו למשפחה לפעול בארץ־ישראל בתקופה העות'מאנית. משפחת עבו קיבלה תמיכה והגנה מדינית ממנו. צאצאיו של הקשר הזה פעלו גם במאה ה-20 בסיוע לקהילות ולרכישת אדמות באזור.
עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי (1809, 1883) היה מנהיג אלג'ירי. הוא הנהיג את המרד נגד הכובשים הצרפתים ב-1832, 1847. שייח' הוא מנהיג דתי. סופי זה זרם רוחני באסלאם.
נולד בכפר קטן ליד מועסכר. למד את הקוראן. נסע למכה בחג', עלייה לרגל למקום קדוש.
הוא איחד שבטים ובנה ממ תלמסאן עם צבא ומערכת חינוך. ניהל מלחמת גרילה, לחימה בקבוצות קטנות ובמארבים. הצרפתים שלחו חיילים רבים. בסוף המרד הוא נאלץ להיכנע ב-1847 והוגלה.
שוחרר ב-1852 ועבר לדמשק ב-1855. ב-1860 עזר להציל כ-12,000 אנשים נוצרים מדמשק. הצילו אותו הוערך בצרפת וקיבל אות כבוד. הוא המשיך לכתוב וללמד עד מותו ב-1883. עצמותיו הועברו לאלג'יריה ב-1966. שמו זורח במסגד בקונסטנטין.
היה לו קשר טוב עם משפחת עבו. הם עזרו ונעזרו זה בזה בתקופה ההיא.
תגובות גולשים