עבירה

עבירה היא הפרת כללים שקובעת קבוצה חברתית, כמו מדינה, ארגון או דת. ההפרה יכולה להיעשות על ידי אדם אחד או על ידי קבוצה. חוק, תקנון או מסמך מחייב אחר מגדירים מה נחשב עבירה ומה העונש הראוי.


המשפט הפלילי קובע מה מותר ומה אסור ביחסים בין הפרט לחברה. הוא גם מספק דרכים לפתור סכסוכים ולענוש מפרי חוק. לעתים יש סייגים שמוציאים את המעשה ממעגל האחריות, כמו הגנה עצמית.


מקור העבירה הוא הפרה של כלל מחייב. המקורות הרגילים הם חוקים ותקנות של מדינה, משפט בינלאומי, תקנונים של ארגונים ומקורות דתיים. חוקים מדיניים קובעים עבירות ועונשים. המשפט הבין-לאומי יכול להעמיד לדין מקרים שאין עליהם חוק במדינה מסוימת.


עוולה יכולה להיעשות ב"מעשה", פעולה אקטיבית שמפרה חוק, או ב"מחדל", אי עשייה שמפרת חובה חוקית או חוזית. לדוגמה, ירי הוא מעשה; המחדל יכול להיות אי נתינת טיפול רפואי כאשר יש חובה להעניקו.


חומרת העבירה משפיעה על הענישה. בישראל העבירות מחולקות בדרך כלל ל"חטא" (עונש קל יחסית), "עוון" (עונש בינוני) ו"פשע" (עונש חמור). קיימות גם קטגוריות מיוחדות לחומרות גבוהות יותר, כמו פשעי מלחמה או פשעים מאורגנים.


חוק העבירה קובע שני רכיבים מרכזיים: היסוד העובדתי, המעשים או המחדלים, והיסוד הנפשי, כוונת המעשה. שניהם חייבים להתקיים כדי להעמיד אדם בדין. לדוגמה, גנבה דורשת נטילת חפץ (יסוד עובדתי) ובנוסף כוונה להזיק או לשלול את החפץ מהבעלים (יסוד נפשי).

היסוד הנפשי יכול להיות פזיזות (התנהגות מסוכנת מתוך אדישות או קלות דעת) או כוונה (רצון שהתוצאה תתרחש). יש גם יסודות נפשיים מיוחדים שדורשים רצון ספציפי, כמו הכוונה לשלול נכס לצמיתות בהגדרת הגנבה.


עקרון אסור העונשין הרטרואקטיבי אומר: אם מעשה היה מותר בזמן שעשית אותו, אי אפשר להעניש על כך לאחר חקיקה שאוסרת אותו. כלומר, חוק חדש לא יכול להעניש על מעשים שהיו חוקיים קודם.


יש הבדל בין עבירות שנחשבות רעות כשלעצמן (Mala in Se) לבין עבירות שאסורות רק כי החוק קבע זאת (Mala in Prohibita). הבחנה זו חשובה בשאלות של חקיקה ואכיפה.


החוק אוסר גם על שיתוף פעולה בפשע. אלה כוללות סיוע, ניסיון לבצע פשע, שידול לעבירה, וקשר לביצוע פשע. גם אי מניעת פשע יכולה להיות עבירה במקרים בהם חלה חובה למנועו.


בדרך כלל ככל שעבירה חמורה יותר כך העונש חמור יותר. בנוסף לעונש, ישנן עבירות שמוליכות לקלון משפטי, ופוסלות את הנאשם מתפקידי ציבור.


מסילת ישרים מעודד זהירות אישית והימנעות מחטא. ההמלצה היא ללמוד מראש מה לא לעשות ולפקח על המעשים.


בספורט, ובעיקר במשחקי כדור, עבירה (Foul) היא הפרת חוקי המשחק. משמעת שונה מזו שבתחום הציבורי, והעונשים הם בדרך כלל פנימיים לתחרות.

עבירה היא הפרה של כללים. חוק הוא כלל שהמדינה קבעה. תקנון הם כללים בתוך ארגון. חטא הוא הפרת חוק דתי.


המשפט הפלילי קובע מה אסור במדינה. הוא גם אומר איך לפתור בעיות כשיש פגיעה.


עבירות יכולות להיות בחוק של המדינה. הן גם יכולות להיות לפי דין בין-לאומי, לפי תקנון של ארגון, או לפי דת.


"מעשה" הוא פעולה, כמו לקחת חפץ. "מחדל" הוא לא לעשות דבר שחובה לעשות, כמו לא לתת עזרה כשצריך.


בחוק בישראל יש שלוש דרגות: חטא (קל), עוון (בינוני), ופשע (חמור). יש גם עבירות מאוד קשות כמו פשעי מלחמה.


יש שני חלקים שחשובים בעבירה. הראשון הוא מה נעשה (יסוד עובדתי). השני הוא מה הייתה כוונת האדם (יסוד נפשי). כדי להורשע צריך שניהם.


אם משהו היה מותר בזמן שעשית אותו, חוק חדש לא יכול להעניש אותך על כך אחר כך.


גם עזרה בפשע היא עבירה. ניסיון לבצע פשע ושידול הם גם עבירות.


עבירות חמורות יותר נענשות חזק יותר. לפעמים הן גם פוגעות במוניטין של המעורב.


מסילת ישרים אומר ללמוד מראש מה אסור ולעשות זהירות במעשים.


בספורט עבירה היא הפרת חוקי המשחק. בפאול שופט יכול לתת עונש כמו עבירה במשחק.