עדנה סולודר

עדנה סולודר (15.3.1930, 9.4.2024) הייתה אשת ציבור וחברת כנסת מטעם המערך. קיבלה פרס ישראל על מפעל חיים לאחר מותה.

נולדה במשק גשר וגדלה בקיבוץ אשדות יעקב. למדה פסנתר מגיל צעיר וסיימה את בית הספר התיכון בקיבוץ. בגיל 16 הצטרפה להגנה, ארגון יהודי שהגן על היישובים לפני קום המדינה, ושימשה קשרית (איתות ואלחוט). השתתפה במלחמת העצמאות בקרבות בעמק הירדן.

אחרי המלחמה למדה מוזיקה וקונסרבטוריון בתל אביב. חזרה לקיבוץ ועבדה כמורה למוזיקה כ־20 שנה. בשנת 1950 נישאה לרזיאל (רזי) סולודר ועברה לגור בקיבוץ גשר, שם חיה עד מותה. שימשה מזכירת הקיבוץ וכיהנה בתפקידים הנהלתיים בתנועה הקיבוצית בשנות ה־70.

בכנסת העשירית נכנסה ב־16.1.1982 במקום משה חריף שנספה בתאונה. לאורך כהונותיה בכנסת הייתה חברה בוועדת הכספים, וועדת העבודה והרווחה, וועדת החוץ והביטחון, וועדת הפנים ואיכות הסביבה ועוד. שימשה מצליפת סיעת המערך, תפקיד שמווסת משמעת הקואליציה, ונציגת הכנסת באיגוד הבין־פרלמנטרי.

התנגדה למאיר כהנא ולתנועתו ופעלה להגבלת חסינותו כדי לאפשר אכיפה של חוקי התנועה. בשנת 1986 ניצלה מניסיון פיגוע במטוס אל על. בסוף שנות ה־80 היתה מעורבת בקידום עתידו של יונתן פולארד, ביקרה אותו בכלא בארה"ב ודיגלה דרישה למתן אזרחות, בקשה שנענתה רק חמש שנים אחרי שעוררה.

בכנסת ה־12 ניהלה את ועדת המים והתנגדה להעלאת מחירי המים לחקלאים. פעלה רבות לקידום התיישבות בבקעת הירדן.

פרשה מהכנסת ב־13.7.1992 ומונתה ליו"ר ברית התנועות הקיבוציות עד 1998. שימשה בתפקידים ציבוריים רבים: הנהלת תזמורת קאמרית קיבוצית, מוזיאון בבית אורי ורמי נחושתן, בית לוחמי הגטאות, מרכז גלילי ובמועצת קופת חולים כללית. עסקה גם בנושאי אימוץ והייתה חברה בוועדה המייעצת לאימוץ בין־ארצי. ב־1999 הייתה ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות.

סולודר נישאה לרזיאל סולודר, מוזיקאי ומורה למוזיקה. היא אימצה בת, דליקה, שנפטרה ב־1985. עדנה נפטרה בקיבוץ גשר ב־9.4.2024 בגיל 94. לאחר מותה הודיעו על זכייתה בפרס ישראל. ב־2016 נוצר סרט על חייה: "תמיד לשיר, תמיד לחלום".

עדנה סולודר נולדה ב־15.3.1930 וחיה בקיבוץ. קיבוץ, יישוב שבו אנשים עובדים וחיים ביחד. היא למדה לנגן בפסנתר והייתה מורה למוזיקה.

כשהיתה צעירה הצטרפה להגנה, ארגון שהגן על היישובים לפני קום המדינה. היא עבדה כקשרית. קשרית, שלחה וקלטה מסרים עם רדיו.

בשנות ה־80 נכנסה לכנסת, בית הנבחרים של מדינת ישראל, והיתה חברה בוועדות חשובות, בין היתר ועדת הכספים ווועדת החוץ והביטחון. היא נלחמה נגד דעות קיצוניות ועזרה לקחת החלטות על מים ושירותים לחקלאים.

היא גם פעלה למען יונתן פולארד והגיעה לבקר אותו בכלא בארצות הברית.

פרשה מהכנסת ב־1992. אחר כך הובילה ארגונים בקיבוץ, מוזיאון ותזמורת. ב־1999 הדליקה משואה ביום העצמאות, כבוד גדול.

עדנה נפטרה ב־9.4.2024 בגיל 94. יש עלייה סרט על חייה.