כפי שצולם על ידי טלסקופ החלל האבל: מסה מעקמת את המרחב ומשנה את מסלול האור, תופעה הנקראת עידוש כבידתי (gravitational lensing).
'''עדשה''' היא רכיב אופטי שקוף שמטה קרני אור כדי למקד או לפזר אותן. השם נלקח מהדמיון לצורת זרעי העדשים. לעתים מדברים על יחידה תפקודית שלמה שנקראת "עדשה", ולעתים על חלקים פנימיים שנקראים '''עצמית''' (תרגום של Objective), עדשה של מצלמה למשל יכולה להכיל הרבה עצמיות שעובדות יחד.
עדשות נמצאות בהרבה מכשירים: משקפיים, זכוכית מגדלת, מצלמות, מיקרוסקופים, טלסקופים וגם בעין שלנו. עדשת העין משנה את צורתה בעזרת השרירים הריסניים כדי למקד עצמים במרחקים שונים.
עדשות פשוטות (סינגלט, singlet, יחידה אחת) הן אלמנט בודד. יש גם עדשות מרובות אלמנטים שמורכבות ממספר עצמיות.
'''עדשה מרכזת''' (ממקדת קרניים מקבילות לנקודה). בדרך כלל קמורה והיא נמצאת בעדשות מצלמה.
'''עדשה מפזרת''' (מפזרת קרניים מקבילות). היא נראית כקעורה ומשמשת למשל לתיקון קוצר ראייה במשקפיים.
צורות נפוצות: עדשה קמורה בקצוות (מרכזת), חצי-קמורה (שטוחה מצד אחד), קעורה (מפזרת) ומניסקוס (חצי סהר), יכולה להיות מרכזת או מפזרת. כלל אצבע: עדשה עבה במרכז היא מרכזת; דקה במרכז היא מפזרת.
'''עדשות אספריות''' אינן כדוריות. צורה זו מאפשרת לתקן עיוותים אופטיים ולשפר איכות תמונה, אבל הייצור שלהן יקר יותר.
'''עדשות דיפרקטיביות''' משתמשות בהתאבכות (תופעה של גלים) במקום שבירה בלבד. הן חוסכות מקום ומשקל, ומתאימות למכשירים מסוימים.
'''עדשת פרנל''' מחולקת למקטעים. היא דקה הרבה יותר מעדשה רגילה ושימושית כשאין צורך בתמונה חדה מאוד.
יש גם עדשות שפועלות רק בציר אחד, למשל כדי לעוות אור בכיוון יחיד.
מרחק המוקד (אורך מוקד, f) הוא המרחק מנקודת המיקוד אל מרכז העדשה. במילים פשוטות: זה המקום שבו קרניים מקבילות נפגשות.
מפתח העדשה הוא הקוטר ממנו נכנס האור. ביחס מפתח (F-number) מחלקים את מרחק המוקד בקוטר המפתח; זה משפיע על בהירות התמונה ועל עומק השדה.
עוצמת העדשה נמדדת בדיופטר (אחד חלקי מטר). עוצמה היא 1/מרחק המוקד. ערכים חיוביים משמשים למיקוד (מרכזת) ושליליים לפיזור (מפזרת). במדידות של משקפיים משתמשים בדיופטרים.
עוצמת עדשה מחושבת בנוסחת לוטשי, שבה מופיעים מקדמי שבירה של החומר, רדיוסי המשטחים ועובי העדשה. לעתים מזניחים את העובי ומקבלים נוסחה פשוטה יותר שמשתמשת רק במקדם השבירה ובעקומות המשטחים.
כדי למצוא את דמותו של עצם בעדשה דקה, מחפשים את מקום מפגש הקרניים שיוצאות מנקודה בקצה העצם. בדרך כלל מציירים שלוש קרניים פשוטים, ומשתמשים בשתיים מהם כדי לקבוע את מקום הדמות.
ניתן גם להשתמש במשוואת העדשה הפשוטה: 1/f = 1/U + 1/V (המשוואה מקשרת בין מרחק העצם למרחק הדמות ולמרחק המוקד). יחס ההגדלה M מחבר בין גובה הדמות לגובה העצם.
הדמות שתיווצר תלויה בסוג העדשה ובמרחק העצם ממנה. בעדשה מפזרת הדמות תמיד ישרה, קטנה ומדומה. בעדשה מרכזת יש כמה מצבים לפי מיקום העצם; הדמות יכולה להיות הפוכה או ישרה, מוקטנת או מוגדלת, וממשית או מדומה.
הצורה שצולמה בטלסקופ מראה שמסה יכולה לעקם אור. זה נקרא עידוש כבידתי.
עדשה היא חלק שקוף שמכופף אור. היא עוזרת למקד תמונות. השם הגיע מצורת הזרעים של העדשים.
עדשות נמצאות במשקפיים, במצלמות, במיקרוסקופים ובעין שלנו. עדשת העין משנה צורתה כדי לראות קרוב ורחוק.
עדשה אחת נקראת סינגלט. יש עדשות שעשויות מאלמנטים רבים.
עדשה '''מרכזת''' מטה קרניים ומקבלת נקודת מפגש. עדשה '''מפזרת''' מפזרת את הקרניים רחוק.
אם העדשה עבה במרכז היא מרכזת. אם דקה במרכז היא מפזרת.
'''אספרית''' היא עדשה שלא כדורית. היא משפרת את התמונה.
'''דיפרקטיבית''' משתמשת בגלי אור כדי לכוון אור במקום לשבור אותו.
'''פרנל''' מחולקת לחתיכות קטנות. לכן היא דקה וקלה.
יש גם עדשות שעובדות רק בציר אחד.
מרחק המוקד הוא המרחק לנקודה שבה קרניים מקבילות נפגשות.
מפתח העדשה הוא הקוטר שדרכו נכנס האור.
עוצמת העדשה נמדדת בדיופטר. זה אומר כמה העדשה מכופפת אור.
כדי למצוא איפה תיווצר דמות, מציירים קרניים שיוצאות מקצה העצם. המקום שבו הן נפגשות הוא הדמות.
בעדשה מפזרת הדמות תמיד קטנה וישרה ומדומה.
תגובות גולשים