עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת גדול שמפיק צליל מהרעדת אוויר בתוך צינורות. בניגוד לפסנתר ולצ'מבלו, שבהם רוטטים מיתרים, בעוגב האוויר שנדחס במפוח נכנס לחלילים ויוצר צליל.
מנגנון העוגב מבוסס על סדרות צינורות שנקראות חלילים. אורך החליל קובע את גובה הצליל. יש בו מספר מקלדות (ידיות נגינה) ולעתים עד חמש, וגם מקלדת דוושות לרגליים. כשנוגעים בקליד, נפתח שסתום והאוויר זורם לחליל.
הגוון של העוגב נקבע על ידי רגיסטרים (stops), שהם מערכות שמחברות בין הקלידים לחלילים. כל רגיסטר מפעיל קבוצת חלילים ומקנה צליל שונה. יש רגיסטרים שמדמים כלי נשיפה, כמו reed (חליל עם עלה בתוכו). גודלו של העוגב נמדד במספר החלילים, מספר המקלדות ובמספר הרגיסטרים.
העוגב הוא כלי עתיק. בגרסתו הקדומה ביותר, הידראולוס, הומצא כבר במאה השלישית לפני הספירה. בימי הביניים העוגבים הוצבו בעיקר בכנסיות כדי ללוות מזמורים. מהמאה ה-14 וה-15 התפתחו יצירות עצמאיות לעוגב, ובמאות ה-16 וה-17 גדלה המורכבות והוירטואוזיות.
במאה ה-18 ובשלהי תקופת הבארוק הגיע העוגב לשיא חשיבותו ביצירות של יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל ודיטריך בוקסטהודה. מאוחר יותר נעשה בו שימוש מחודש בתקופות שונות על ידי מלחינים כמו פליקס מנדלסון ופרנץ ליסט. במאה ה-20 חיברו לו גם מסייאן, ליגטי ושנברג.
לעוגבים יש מסורות שונות באירופה: גרמנית, צרפתית, איטלקית וספרדית. לכל מסורת יש רגיסטרים וגוון צליל שונים. נגן שמופיע בעוגב זר צריך לבחור רגיסטרציה (שילוב רגיסטרים) שתתאים לסגנון המוזיקלי.
העוגב הגדול בעולם, באולם הכינוסים באטלנטיק סיטי בארצות הברית, כולל מעל 400 רגיסטרים וכ-33,000 חלילים. יש דרכים שונות למדוד "העוגב הגדול ביותר": לפי חלילים, מקלדות או רגיסטרים.
בתנ"ך מוזכר מונח "עוגב", אך ככל הנראה מדובר בכלי אחר הדומה לכינור. בתלמוד מוזכר כלי בצורת צינורות שהיה במקדש, והשם הרדולים מזכיר את ההידראולוס.
באירופה של ימי הביניים ועד החדשה נעשה שימוש בעוגב בבתי כנסת בחלק מהקהילות. בשלהי המאה ה-18 וה-19 נוצרו מחלוקות הלכתיות סביב השימוש בעוגב בבית הכנסת, וכמה רבנים התנגדו לו. בצרפת נעשה שימוש רחב יותר והעוגב התקבל לעתים בקלות רבה יותר.
בישראל יש כ-50 עוגבים. העוגב הגדול ביותר נמצא באוניברסיטה המורמונית בהר הצופים בירושלים. עוגבים עומדים בכנסיות ובמנזרים בירושלים, בבית לחם, ברמאללה ובערים נוספות. קיימים גם עוגבים בבתי ספר למוזיקה ובבתים פרטיים.
במוזיקה הישראלית מספר יצירות לעוגב מועטות יחסית. אפשר לציין מלחינים בולטים שעיבדו או חיברו לעוגב, כמו פאול בן-חיים, יוסף טל ורומן קרסנובסקי. בונה העוגבים הידוע בישראל היה גדעון שמיר, ואורי שני החליף אותו בתחילת 2022.
תמונות של עוגבים מפורסמים מופיעות בכנסיות ובאולמות קונצרטים ברחבי העולם ובישראל, כולל זירות כמו בזיליקות ונציאניות, הכנסייה הדורמיציון בירושלים ואולם הקונצרטים על שם וולט דיסני.
עוגב (אורגן) הוא כלי מקלדת גדול. הוא עושה צליל מאוויר שנכנס לצינורות.
יש בו מקלדות לידיים ודוושות לרגליים. כל צינור נקרא חליל. חליל ארוך עושה צליל נמוך. כשנלחץ מקש, אוויר נכנס לחליל והוא נשמע. רגיסטר (עצירה) בוחר אילו חלילים ישמיעו וקובע את גוון הצליל.
העוגב קיים מזה אלפי שנים. גרסה עתיקה שלו נקראה הידראולוס. בימי הביניים שמו אותו בכנסיות. בתקופת הבארוק כתב מוזיקה לעוגב יוהאן סבסטיאן באך.
יש אזכורים של כלי דמוי "עוגב" במקרא ובתלמוד, אבל הם לא כמו העוגב של היום. פעם היו מחלוקות אם מותר להשתמש בעוגב בבית כנסת.
בישראל יש כ-50 עוגבים. העוגב הגדול בארץ נמצא בהר הצופים בירושלים. עוגבים נמצאים בכנסיות ובבתי ספר למוזיקה.
יש עוגבים גדולים בכנסיות ובאולמות קונצרטים בעולם. חלקם יפים מאוד מבפנים ומחוץ.
תגובות גולשים