עוד

העוּד (בערבית: עود) הוא כלי מיתר עתיק עשוי עץ. שמו הערבי קשור למילה שמקורה ב"מקל". המקור ההיסטורי של העוד הוא במסופוטמיה, ויש תיעוד שלו כבר בחתימות ובממצאים מהמאה ה־3 לפנה"ס.

השימוש בעוד היה נפוץ במסופוטמיה ובמצרים העתיקה. כלים דומים נמצאו על לוחות חימר ובכתבי־יד במוזיאונים שונים. התרבויות המרכזיות שהשתמשו בו כללו את השומרים, הבבלים, האשורים, הפרסים, המצרים, והיוונים והרומאים. העוד הגיע למערב דרך אנדלוסיה והפך לאבי הלאוטה (הקתרוס) האירופית.

העוד בנוי כולו מעץ ויש לו תיבת תהודה גדולה, החלק שעוטף את הקול. בחזיתו יש 1, 3 חורי תהודה. לצוואר הקצר אין סריגים, כלומר אין סימונים של תווים כמו בגיטרה. בראש הכלי יש 11 או 12 מפתחות כיוון.

במקור היו לו ארבעה זוגות של מיתרים (מיתרים = חוטים שיוצרים צליל), ובהמשך נוספו זוגות ובספים נוספים עד סך של 11 או 12 מיתרים. קיימים שני כיוונים עיקריים לכיוון המיתרים: הכיוון הערבי הנפוץ והכיוון הטורקי, שהם סדרי צלילים שונים. הכיוון הוא הדרך שקובעת איזה טון כל מיתר יתן.

הפריטה נעשית במפרט ארוך וצר. בעבר המפרט היה עשוי מנוצת נשר. היום בדרך־כלל משתמשים במפרט מפלסטיק גמיש.

העוד מתבלט בתיבת התהודה העץית, בצוואר הקצר וללא סריגים, ובמפרט הארוך שמקנה לו צליל חם ועשיר.

העוּד (בערבית: עוד) הוא כלי מיתר עשוי עץ. מיתרים הם חוטים שיוצאים מהם צלילים. העוד נוצר מאוד־מאוד מזמן במסופוטמיה. חוקרים מצאו ציורים ותמונות שלו בממצאים ישנים.

העוד שימש בתרבויות כמו מצרים ועמים בסביבה. הוא הגיע לאירופה דרך אנדלוסיה. מאוחר יותר הוא השפיע על יצירת הלאוטה, כלי אירופי דומה.

העוד גדול ועשוי מעץ. יש לו תיבת תהודה, החלק שעושה את הקול. יש לו צוואר קצר וללא סריגים. בעבר היו לו ארבעה זוגות מיתרים. אחר־כך הוסיפו עוד מיתרים עד כ־11 או 12 מיתרים.

אנשים מנגנים בו עם מפרט, כלי דק לפריטה. פעם המפרט היה מנוצת נשר. היום משתמשים במפרט מפלסטיק.

העוּד נותן צליל חם ועגול. הוא עשוי כולו מעץ וקל לזהות אותו בגלל הצורה והתיבה הגדולה.