עוזיהו

עֻזִּיָּהוּ (גם עֲזַרְיָהוּ) היה מלך יהודה, בנו של אמציה. הוא שימש כעוצר בשנים 785, 769 לפנה"ס וכמלך בשנים 769, 733 לפנה"ס. כמעט כל המידע המקראי עליו מופיע בעיקר בספר דברי הימים.

עזיהו נכלל ברשימת דמויות מקראיות שמאושרות ארכאולוגית כהיסטוריות.

עזיהו עלה לכס המלוכה בגיל 16. הוא שלט 52 שנה. חלק מהשנים נוהלו בפועל על ידי בנו יותם ונכדו אחז, שפעלו כעוצרים. ספר מלכים כמעט מתעלם מתקופת שלטונו, ואילו ספר דברי הימים מוסיף פרטים רבים על מעשיו.

לקראת תקופת שלטונו חיזק עוזיהו את השליטה בדרכי המסחר בדרום. הוא בנה את אילת (המזוהה עם תל אל-חלייפה), במקום ששימש מצודה או אכסניה מבוצרת ששמרה על צומת דרכים חשוב. באתרים אלה נמצאו שרידים המעידים על מצודות ששמרו על דרכים בין חצי האי ערב, סיני, הרי אדום והערבה.

מצודות נוספות, אולי בקדש-ברנע, איפשרו פיקוח על תנועת שיירות המסחר בין מצרים לארץ ישראל. שליטה זו אפשרה לעוזיהו לפקח על נמלים ונתיבי סחר ים ויבשה, ולהשיג מסים ומנחה (מקדשים או תשלומים) מעמים שכנים, כמו האמmonים. הוא שלט גם בעמים ערביים וב"מעונים", שבט ערבי שמקום מושבו בצפון סיני.

פיקוח זה הוביל לכיבושים ולקניית אחיזה בחוף הפלשתים, בין השאר באשדוד וביבנה. בכך קיבל שליטה חלקית גם על נתיב ימי שמקשר בין מצרים לחופי הלבנט.

חשוב לשקול אם המצודות נועדו רק למסחר. סביר שהן שימשו גם כעמדות הגנה נגד פשיטות נוודים ועיכוב מתקפות מצריות.

באנאלים של תגלת-פלאסר השלישי מוזכר השם az-ri-ya-a-ú בהקשר לברית שהתבקעה מול אשור והובסה באזור חמת בסוריה. יש מחלוקת אם הכוונה לעוזיהו. אם כן, זה מרמז שעוזיהו שלט בשטחים בעבר הירדן ובדרום סוריה, ושנחלה מפלה שנקשרה אחר כך לתשלום מס.

ספר דברי הימים מזכיר חיזוק צבאי וביצור ירושלים, וכן בניית מגדלים במדבר וחציבת בורות מים. "המגדלים במדבר" היו למעשה ביצורים שנועדו לשמש כקו הגנה שני, בין קו המצודות הראשון (קדש-אילת) לבין השפלה והר יהודה. בכך נשאלה השאלה עד היכן היישוב הגיע בנגב.

ביצורים אלה נוסף קו ביצורים בשפלה ובגבעות, כולל תלים כמו תל אל-נג'ילה ותל בטאשי. יותם, בנו של עוזיהו, המשיך לבנות ערים ומגדלים בהר יהודה ובהרי החורש, מה שהשלים קו הגנה נוסף.

המלך נתפס כמקיים פולחן רשמי במקדש, אך העם המשיך להקריב בבמות (אתרי פולחן מקומיים). ספר דברי הימים מדגיש שעוזיהו שאף לנהוג גם בענייני קודש שנהגו רק הכוהנים. לפני פעולות גדולות הוא שאל אותות, כלומר התייעץ במשרת מומחה לאותות, אדם המבין סימנים שנלקחים כהדרכה דתית.

כאשר עוזיהו ניסה להקטיר קטורת (טקס שנעשה על ידי הכוהנים בלבד) בתוך המקדש, נתגלע מה שמסורתית נחשב לחטא, ולפי המסורת זו נגלה עליו "צרעת". "צרעת" כאן היא מחלת עור שנחשבה גם לטומאה טקסית, ולכן הובילה להפרדה ממנו ולהגבלת מעשיו. חז"ל השוו את מעשיו למרד קורח, כדי להדגיש שהפרת תפקידים דתיים עלולה להביא עונש.

מסורת מקראית ומקורות שונים מזכירים רעידת אדמה בשנים האחרונות של המאה ה־8 לפנה"ס. יש עדויות ארכיאולוגיות בעיר דוד להרס נרחב במאה ה־8 לפנה"ס, כולל כלי חרס שבורים וקירות שקרסו. מדידות פחמן-14 מציעות תיארוך בין השנים כ-766, 750 לפנה"ס. מחקר סייסמי אחד משנת 2000 הציע תאריכון סביב 750 לפני הספירה עם טווח שגיאה של כ־30 שנה.

חלק מהמסורות מחברו את ה"רעידת האדמה" לאירוע הקדשת הקטורת במקדש, ומפרשים את תיאור רעש ההיכל בספר ישעיהו כקשור לאותה תופעה.

בספר דברי הימים נאמר שישעיהו בן אמוץ כתב פרטים על עוזיהו. בפרשנות מסוימת ניבואת הקדשת ישעיהו יש הקשר בין התיאור של הרעד במקדש לבין האירוע שבו עוזיהו הוכחש.

בעקבות הצרעת חי עוזיהו בבידוד ב"בית החופשית" עד סוף ימיו. הביטוי מרמז למקום מבודד, אולי ליד בית קברות. יותם בנו מילא את מקומו ושפט בשם אביו. מקום קבורתו המדויק של עוזיהו לא ידוע. על פי כתובת ארמית מאוחרת הועברו עצמותיו למקום קבורה אחר בעת הרחבת העיר בתקופה הרומית-מאוחרת.

עוזיהו (גם עזריהו) היה מלך יהודה. הוא היה בנו של אמציהו. הוא שלט מאז שהיה צעיר.

עזיהו עלה למלוכה בגיל 16. הוא שלט שנים רבות. בדרכו שלט גם בנו יותם.

עזיהו בנה את אילת, מקום חזק ליד מפרץ אילת. הוא בנה מצודות ששמרו על דרכי סחר. כך הוא שלט בנמלים ובדרכים בין מצרים לארץ.

הוא גם כבש ערים בחוף הפלשתים, כמו אשדוד ויבנה. זאת כדי לשמור על מסחר ועל דרכי הים.

בכתובות אשוריות מוזכר שם דומה לעוזיהו שנלחם נגד אשור. החוקרים לא בטוחים אם הכוונה אליו.

עזיהו בנה מגדלים במדבר וחפר בורות מים. זה עזר להגן על הארץ ולגלות פשיטות של שבטים נדים.

עזיהו קידם פולחן במקדש. כשניסה להקטיר קטורת, מעשה שסמוך לכוהנים בלבד, הוא נענש בצרעת. צרעת היא מחלת עור שנחשבה לטומאה. בגלל זה הוא חיה בבידוד.

יש עדויות לחורבן בעיר דוד במאה ה-8 לפני הספירה. חלק מהחוקרים חושבים שזה קשור לרעידת אדמה גדולה שקרתה אז.

בגלל הצרעת עוזיהו חי בבידוד עד סוף חייו. יותם בנו פעל במקומו. מקום קבורתו לא ברור, ויש כתובת עתיקה שאומרים שעצמותיו הועברו למקום אחר.