עוטה עור הנמר

עוטה עור הנמר (בגאורגית: ვეფხისტყაოსანი, הגייה: וֶפּכיס טקַאוֹסַני; תרגום מילולי: עוטה עור הטיגריס) היא פואמה אפית, שיר אפי ארוך על גיבורים, שכתב שותא רוסתוולי במאה ה-12.

הפואמה נכתבה בזמן גלותו של רוסתוולי במנזר המצלבה בירושלים. מחקר מסכים פחות על התאריכים: יש הטוענים 1180, 1190 ואחרים 1205, 1207. כתבי היד המעוטרים שלה נחשבים ליצירות אמנות חילוניות חשובות של ימי הביניים. במכון כתבי היד של האקדמיה הגאורגית בטביליסי שמורים דפים מהמהדורות של המאות ה-14 וה-16, וכל שאר הכתבי יד הם מהמאה ה-17 ואילך (הקדום מ-1653). הפואמה הודפסה לראשונה בטביליסי ב-1712.

המלך רוֹסְטְוָן אין לו ילדים. בתו טִינָטִין אוהבת את השר אַבְתַּנְדִּיל, והוא אוהב אותה בחזרה. יום אחד הם פוגשים אביר זר לבוש בעור נמר. המלך מנסה ללכוד אותו, אך הוא בורח. אחרי חיפוש של שלוש שנים מוצא אַבְתַּנְדִּיל את האביר טָרִיאֵל. טָרִיאֵל מגלה שהיה שר-צי בהודו ואהב את הנסיכה נֶסְטָן-דָּרֶגָ'אן. אביה הוציא אותה להיפוך ובמצוקה טָרִיאֵל הרג את הנסיך שנועד לה. הנסיכה נעלמה לטירה מכושפת, והאביר ברח. בהודאה זו נשזרים גורלו של טָרִיאֵל ושל אַבְתַּנְדִּיל, ובמאמץ משותף הם משחררים את הנסיכה. אביה מתרצה, ובהמשך האביר שמתכסה בעור הנמר מתחתן עם אהובתו.

הפואמה כתובה בגאורגית ספרותית חדשה, שונה מהשפה הכנסייתית הארכאית. רוסתוולי משתמש בהיפרבולה, הגזמה, כדי לתאר כוח ויופי. הוא משלב מטפורות ושילובי מילים מקושטים כשהוא משווה יופי לשמש וכוח לאריה. יחד עם זאת, שפתו לעיתים חדה וקולעת, ומשפטיו מכילים אפוריזמים, אמרות קצרות ותמציתיות. העלילה זזה בקצב מהיר, אם כי היא מעשירה עצמה באפיזודות שמקדמות את הסיפור.

המבנה השירי של הפואמה מבוסס על "שאירי", תבנית בת 16 הברות (הברה=יחידת דיבור). יש שתי צורות עיקריות: שאירי גבוה (4+4+4+4) לקצב מהיר, ושאירי נמוך (5+3+5+3) לקצב איטי. הבתים בנויים מארבע שורות מחורזות, וכל שורה מחולקת ל-16 הברות. רוסתוולי לעתים חוזר על אותיות בסוף השורות כדי ליצור חריזה ואפקט מוזיקלי.

עוטה עור הנמר היא פואמה אפית. פואמה אפית היא שיר ארוך על גיבורים. היא נכתבה בידי שותא רוסתוולי במאה ה-12.

המחבר כתב את השיר כשהיה בגלות במנזר המצלבה, בירושלים. יש כמה כתבי יד ותמונות ישנות של השיר. העותק הראשון הודפס ב-1712.

המלך רוֹסְטְוָן אין לו יורש. בתו טִינָטִין אוהבת את השר אַבְתַּנְדִּיל. הם פוגשים אביר מפליאה לובש עור נמר. האביר בורח, ואבתנדיל מחפש אותו שלוש שנים. הוא מוצא את טָרִיאֵל, שמספר על אהבה בהודו. בסוף, ביחד הם משחררים את הנסיכה מכלא בטירה מכושפת. המשפחה מתפייסת, והאביר מתחתן עם אהובתו.

השפה של השיר לא דתית. היא מלאה בתמונות גדולות, כלומר מטפורות. לדוגמה יופי שמשווה לשמש, וכוח שמשווה לאריה. השיר נכתב בתבנית שנקראת "שאירי". שאירי היא תבנית של 16 הברות בשורה. יש שתי צורות שאירי שנבדלות לפי הקצב.

חוקרים מוצאים מחשבות וסיפורים שמזכירים סיפורים מהתנ"ך. למשל תפילה דומה לנדר של יעקב, וסיטואציות הדומות לסיפור דוד ושאול.

הפואמה תורגמה ל-55 שפות. שאול טשרניחובסקי תרגם חלקים בלבד. דב גפונוב תרגם את כל השיר ופרסם אותו ב-1969. תרגום נוסף הופיע ב-2017.