עומר בן אל-ח'טאב

עֻמַר בִן אל-חַ'טַּאב (586, 3 בנובמבר 644) היה הח'ליפה השני, שלט בשנים 644-634. עלה לשלטון אחרי מות אבו בכר. קברו נמצא במסגד הנביא באל-מדינה.

עומר נחשב למייסד האימפריה המוסלמית. הוא השלים את השתלטות הערבים על חצי האי ערב, לחם נגד הביזנטים וכבש ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים. בירושלים קרוי מסגד עומר על שמו.


נולד במכה ושלא בתחילת דרכו תמך במוחמד. במקורות סוניים מצויין כי היה קשוח ואף דווח על מעשה קשה כלפי בתו. עם זאת, הוא נודע בצניעותו ובמנהיגותו. לפני ומעת לעת כינו אותו בכינויים כמו "אלפארוק" ו"אמיר אלמא'מנין".

במהלך שלטונו יושמו יסודות האימפריה: כיבושים רחבים, ארגון אדמיניסטרטיבי והקמת מרכזים צבאיים-אזרחיים שנקראו "אמצאר" (מחנות ערים). עומר דאג לקבוע כללים לשמירה על מעמד הערבים מול האוכלוסיות הכבושות.

נרצח בידי עבד פרסי בנובמבר 644. לפני מותו מינה מועצה (שורא) לבחור מחליף, והמועצה בחרה בעות'מאן בן עפאן.


כדי לשמור על קרקעות ושלטון הערבים, אסר עומר על רכישת אדמות על ידי ערבים מחוץ לחצי האי ערב. הוא הנהיג היררכיה בין הכובשים: בראש הרשימה עמדו משפחת הנביא, אחריהם המֻהאג'רון והאנצאר, ובתחתית חיילי השבטים. למתאסלמים שאינם ערבים, שנקראו "מואלי" (לוויה או כפופים), לא ניתנו אותן הזכויות והמשרות.

הוא הקים את מוסד ה"דיוואן" (משרד לניהול ותשלומי קצבאות). לבני הארץ שלא התאסלמו נתן מעמד של "אהל אלד'מה" (בני חסות) עם זכויות שיפוט קהילתיות. הם שילמו מס גולגולת "ג'זיה" ומס קרקע; מס הקרקע עליהם היה גבוה והטיל לחץ להתאסלם.


לפי אבן חלדון, עומר אישר השמדת ספרים פרסיים או הוצאתם מהשימוש. לפי הסיפור, הוחלט לשרוף או להשליך ספרים למים אם לא ראו בהם "דרך הישר". תיאור זה הוליד גם טענות על השמדת ספריות אחרות, אך חלק מהחוקרים מטילים ספק בהכללה של הטענות הללו.


המוסלמים התירו לנוצרים להמשיך לשבת בעיר. לגבי היהודים קיימות גרסאות מנוגדות: יש שאומרים שיעדים לא הורשו לגור בעיר, ויש שאומרים שעומר התיר 70 משפחות יהודיות להתיישב בירושלים. קיימת גם תעודה המשויכת לעומר, שבין השאר מבטיחה הגנה על נכסי הנוצרים וכנסיותיהם, אך אותנטיות התעודה שנויה במחלוקת.

נמסר שעומר דאג למקום שבו עמד ביתו של שלמה כדי לקבוע מקום תפילה מוסלמי. לגבי התפילה שלו בירושלים יש גרסאות שונות: חלקם אומרים שהתפלל מחוץ לכנסיית הקבר, אחרים טוענים שעל הר הבית.


עומר היה אביה של חפסה, אחת מנשותיו של מוחמד.

עומר בן אל-חטאב (586, 644) היה ח'ליפה שני. ח'ליפה פירושו מנהיג של המוסלמים. קברו נמצא במסגד הנביא באל-מדינה.

הוא הנהיג ואיחד שטחים רבים. הערבים כבשו ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים בזמןו. בירושלים יש מסגד שנקרא על שמו.


עומר נולד במכה. בתחילה הוא שלא הסכים לדת החדשה, אבל אחר כך הפך למנהיג חשוב. הוא היה צנוע וגר בבית פשוט.


עומר ארגן את הכובשים והקים ערים-מחנה שנקראו "אמצאר" (מחנות). הוא בנה מערכת תשלומים ששמה "דיוואן" (משרד שמחלק כסף).

יש קבוצה שנקראה "מואלי". אלה אנשים שלא היו ערבים אך התאסלמו. עומר לא נתן להם תמיד את אותן הזכויות כמו לערבים.

לבני הארץ שלא התאסלמו קיבלו מעמד שנקרא "אהל אלד'מה" (בני חסות). הם שילמו מס שנקרא "ג'זיה" (מס על לא-מוסלמים). המס נתן להם הגנה.


יש סיפור שאומר שעומר לא רצה לשמור ספרים פרסיים. לפי הסיפור מסרו חלק מהספרים לניסיון על מים או אש. חוקרים שונים לא מסכימים על כל הפרטים.


המוסלמים נתנו לנוצרים להישאר בעיר. לגבי היהודים יש שתי גרסאות: או שאסור להם לגור בירושלים, או שרווחה הסכמה ש-70 משפחות יורשו לגור בה. יש תעודה שמדברת על זכויות הנוצרים, אך יש מי שסוף לומר שאינה חד-משמעית.


עומר היה אביה של חפסה, שנישאה לנביא מוחמד.