עופר (מושב)

עופר (עֹפֶר) הוא מושב, כפר חקלאי בו התושבים חיים ועובדים יחד. הוא שוכן על מורדותיו המערביים של הכרמל, בתוך יער אורנים נטוע וגם חורש טבעי בשם יער עופר. חלקו המערבי צופה אל הים התיכון. היישוב הוקם ב-1950.

השם נגזר משמו של היישוב הערבי עין ע'זאל שסמוך לחורבותיו הוקם היישוב העברי. תושביו הערביים של עין ע'זאל עזבו את המקום בעקבות מבצע שוטר במלחמת העצמאות. השם הערבי פירושו "עין הצבי"; עופר הוא גם שם לבן צבי וגם לבן האייל. גם שם היישוב הסמוך, עין איילה, נובע מאותו מקור.

היישוב החל בעמק קטן ליד מעיין, אחד המעיינות הבודדים בכרמל. המושב הוקם ב-1950 על ידי עולים מהודו (קהילת יהודי קוצ'ין), חברי הקהילה הבגדדית (יהודים עיראקים שחיו בהודו), בני ישראל ועולים מעיראק. בתחילת שנות ה-60 הצטרפו עולים מפרס (איראן) ומכורדיסטן.
בתחילה התגוררו התושבים במבני פח. הם עסקו בגידולי שדה ולעתים שימושו במימי המעיין. כעבור שלוש שנים הקימה הסוכנות היהודית את ראשוני המבנים במקום ממזרח למיקום המקורי, והמושב התבסס שם, כ־3 ק״מ ממזרח לכביש חיפה, תל אביב הישן.
לאחר המעבר מרבית התושבים עסקו בחקלאות: גידולי שדה ורעיית צאן. בשנות ה־70 פותחו חממות (מבנים לגידול צמחים) לגידול פרחים ליצוא. ענף הלול, המקום שבו מגדלים עופות, התפתח גם הוא, ורבים שיווקו עופות למשחטות אזוריות.
המושב בנוי בצורה שמשית: מעגל מרכזי של מבני ציבור ומשם יוצאות שלוחות עיקריות עם בתי המגורים.

עד תחילת שנות האלפיים רוב התושבים התפרנסו מהחקלאות: פרחים, ירקות ולולי עופות. עדיין יש מגדלי צאן ובקר, אך כיום רוב התושבים אינם עובדים בחקלאות. במקום מתפתחת תיירות מקומית עם צימרים, חוות רכיבה על סוסים ומשקי חקלאות אורגנית.
המושב משתייך לתנועת הנוער הנוער העובד והלומד, חטיבת בני המושבים. בני הנוער משתתפים בפעילויות תנועתיות ותומכים בקהילה המקומית.

עופר (עֹפֶר) הוא מושב. מושב זה הוא כפר חקלאי קטן שבו אנשים חיים ועובדים ביחד. הוא נמצא על מורדות הכרמל, בתוך יער אורנים. חלק מהמושב רואה את הים.

השם עופר בא משם של יישוב ערבי שנקרא עין ע'זאל. תושביו הערביים עזבו אחרי מבצע שוטר במלחמת העצמאות. "עין ע'זאל" פירושו עין של צבי. עופר הוא גם בן של צבי או איל.

המושב התחיל בעמק קטן ליד מעיין. המושב הוקם ב-1950 על ידי עולים מהודו ומעיראק. בשנות ה־60 הגיעו גם עולים מפרס וכורדיסטן. בתחילה גרו התושבים במבני פח. הם עבדו בשדות ורעו צאן (כבשים).
אחרי שלוש שנים נבנו בתי קבע במיקום הנוכחי, כמה קילומטרים מהמקום הראשון. בשנות ה־70 החלו להקים חממות, בתים מיוחדים לגידול פרחים. גם גידלו עופות שהשווקו באזור.
המושב בנוי כמעגל מרכזי שממנו יוצאות דרכים לביתים.

בעבר רוב התושבים היו חקלאים. היום רבים כבר לא מתפרנסים מהחקלאות. במקום יש צימרים, חוות רכיבה על סוסים ומשקים אורגניים. בני הנוער במושב שייכים לתנועת נוער ועוזרים בקהילה.