עושר העמים (The Wealth of Nations) של אדם סמית פורסם ב-1776. הספר נחשב אבן דרך בהתפתחות המחשבה הכלכלית והיו בו רעיונות שהיו לבסיס הכלכלה הקלאסית.
הספר מחולק לחמישה חלקים. ברובם נמצא עיקר משנתו הכלכלית של סמית.
בין המושגים המרכזיים:
- "היד הנעלמה", רעיון שאנשים שפועלים למען האינטרס שלהם מקדמים לעיתים את טובת הכלל דרך שוק חופשי.
- חלוקת עבודה, פירוק משימה לחלקים שכל עובד מתמחה בהם, מה שמעלה פריון ומוריד עלויות.
- "בעיית הידע", קשה למדינה לחזות את כל תוצאות מדיניות כלכלית בגלל המורכבות של השוק.
- עלות-הזדמנות, משאבים המושקעים בענף אחד לא זמינים לענפים אחרים.
סמית בחן את המרקנטיליזם (מדיניות שמדגישה הצטברות עושר ומכסות) והראה שמכסות ומכסי מגן עשויים לחזק משרות לטווח קצר. אך לטווח הארוך הן יוצרות חוסר יעילות בגלל העדר תחרות.
לפי סמית היתרון בסחר חופשי נובע מהעקרונות המובאים מעלה. לכן מדינה תרוויח אם תתמקד בייצור בתחומים שבהם יש לה יתרון ותייבא את היתר.
עם זאת, סמית לא שלל לחלוטין הגבלת סחר. הוא הציג שלושה מצבים מוצדקים:
1) צורכי ביטחון לאומי, הגנה על תעשיות חשובות לביטחון.
2) הדדיות וסחיטה דיפלומטית, שימוש במכס כדי להשיג הסכמי סחר הדדיים.
3) הגנה זמנית, מכסים שיעזרו לענף להסתגל ולהתייעל לפני שההגנות יבוטלו.
"עושר העמים" השפיע מאוד על הוגים כמו דייוויד ריקארדו וז'אן-בטיסט סיי, ועל התפתחות המחשבה הכלכלית בבריטניה ובארה"ב. אלפרד מרשל אימץ חלק מהרעיונות.
גם מרקס התייחס לסמית. מרקס קיבל חלק מהרעיונות שלו, כמו תורת ערך העבודה (רעיון שלפיו ערך נגזר מעבודה). סמית גם ציין ניכור בעבודה, חזרה על פעולות פשוטות שמנתקת את העובד מהתוצאה.
ביקרו את סמית על כמה נקודות: רעיון ערך העבודה נחשב שגוי, ויש סתירות בין תמיכתו בשוק חופשי לצורך במימון תשתיות וחינוך. באמצע המאה ה-20, ג'וזף שומפטר טען שרבים מרעיונות סמית הושפעו מהוגים מוקדמים יותר, ושכך מצומצם החידוש שביצע.
עושר העמים נכתב על ידי אדם סמית ופורסם ב-1776. הספר חשוב בכלכלה.
הספר מחולק לחמישה חלקים. שם יש את הרעיונות המרכזיים של סמית.
כמה רעיונות פשוטים:
- היד הנעלמה: אנשים שעובדים בשביל עצמם עוזרים לפעמים לכלכלה בלי להתכוון.
- חלוקת עבודה: כל אחד עושה חלק קטן בעבודה, וזה מגדיל תפוקה.
- בעיית הידע: קשה לדעת מראש איך החלטות כלכליות ישפיעו על כולם.
- עלות-הזדמנות: אם משקיעים במקום אחד, לא נשארים משאבים למקום אחר.
סמית אמר שמכסות (מיסים על ייבוא) יכולות להגן על עבודה בטווח קצר.
אבל בטווח ארוך הן פוגעות ביעילות. סמית האמין שסחר חופשי עדיף בדרך כלל.
הוא הסכים להגבלות רק בשלושה מקרים: ביטחון המדינה, השגת הדדיות עם מדינה אחרת, והגנה זמנית לענף שזקוק להסתגלות.
הרעיונות בספר השפיעו על כלכלנים חשובים אחרי סמית. גם קרל מרקס קרא בו.
יש מי שביקרו את סמית, ואמרו שחלק מהרעיונות שלו לא נכונים או שירש מהם רעיונות אחרים.
תגובות גולשים