עז א-דין אל-קסאם

שייח' עז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם (1881 או 19 בדצמבר 1882, 20 בנובמבר 1935) נולד בכפר ג'בלה שבסוריה. למד במרכז האסלאמי אל-אזהר בקהיר והפך לעאלם (עולם דתי). כשביקש, שימש כמורה ואימאם (המוביל הדתי במסגד) בכפרו.


לאחר שלחם במסגרת הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה ולקח חלק במאבק נגד כוחות צרפתיים, נמלט אל-קסאם מחבל החוף והגיע לחיפה ב-1921. בחיפה שימש כמורה, כאימאם במסגד אל-אסתקלאל, והצטרף לפעילות פוליטית ודתית. הוא קרא לאורח חיים צנוע והטיף נגד השפעות מערביות. ב-1929 מונה לרשם נישואין בבית הדין השרעי בחיפה.


כבר באמצע שנות ה-20 הקים אל-קסאם תאים חשאיים ובהמשך הקים את "כנופיית כף היד השחורה" (הידועה גם כ'כנופיית עז א-דין אל-קסאם'). הוא קיבל פתוות אישור דתי מפטרונים סורים כדי להצדיק פעולות אלימות. תומכיו היו בעיקר חקלאים עניים ואנשים מודרים כלכלית, שחלקם איבדו אדמותיהם.

הכנופיות פגעו בתשתיות כמו עצים ומסילות ברזל. הן גם תקפו יישובים וחקלאים יהודים בשנים 1931, 1932. בעקבות גילוי חלק מהמשתתפים, אל-קסאם הפסקת פעילות למשך כמה שנים.


בנובמבר 1935 הבריטים פתחנו מצוד אחרי אל-קסאם, לאחר רצח שוטר שנגזר על ידי כנופתו. ב-20 בנובמבר 1935 התנהל קרב בשומרון בין כוח בריטי לבין אל-קסאם ואנשיו. אל-קסאם נהרג בקרב יחד עם כמה ממקורביו.


הוא קבור בבית הקברות המוסלמי בנשר, ליד חיפה. בהלוויה היו עימותים עם כוחות השלטון ופגיעות שהולידו מתחים בין הקהילות.


עם השנים נשמעו עדויות שונות על מיקום מדויק של קברו. חלק מהעדויות תיארו בית קברות מוזנח וקבר שאינו מסומן היטב.


מותו של אל-קסאם היה אירוע מעצב. מותו והלוייתו תרמו להחרפת האווירה בקרב ערביי הארץ ולעלייה במעשי אלימות שיובילו מאוחר יותר למרד הערבי הגדול של 1936.

בשנים הבאות הפכה דמותו לסמל. שמו אומץ על ידי ארגונים שקמו מאוחר יותר, בין השאר כנשק ובשם פלגים צבאיים. לדוגמה, פלג צבאי של חמאס נקרא "גדודי עז א-דין אל-קסאם". גם רקטות שנורו לעבר יישובים ישראליים נקראו "קסאם".

הקבר של אל-קסאם עורר מחלוקות משפטיות ופגיעות לאורך השנים. הוא שימש מוקד לאירועים ציבוריים ולאזכורים פוליטיים בקרב ערביי ישראל.

עז א-דין אל-קסאם נולד בסוריה בסוף המאה ה-19. למד בקהיר והיה מנהיג דתי. כשהיה גדול עבר לחיפה.


בחיפה לימד במסגד. הוא אמר לאנשים לשמור על צניעות. הוא גם השתתף בפוליטיקה של תקופתו.


אל-קסאם הקים קבוצות לוחמים קטנות. הקבוצות עמדו מול השלטון הבריטי והיהודים של התקופה. חלק מהפעולות שלהם היו אלימות. כמה אנשים נהרגו בפעולות אלה.


ב-20 בנובמבר 1935 אל-קסאם נהרג בקרב עם כוחות שלטון. כשהמילים "קרב" ו"לוחמים" מופיעות כאן הכוונה היא להילחם מתוך סכסוך.


הוא נקבר בבית הקברות בנשר ליד חיפה. ההלוויה עוררה מתח ולאירועים ציבוריים.


מאז שמו הפך לסמל אצל חלק מהקבוצות הפלסטיניות. קבוצות מאוחרות קראו לעצמן על שמו. יש גם רקטות שנקראות על שמו. הקבר שלו עורר ויכוחים ופעמים רבות הושחת.