עזרא אוריון

עזרא אוריון (16.8.1934, 18.10.2015) היה פסל ומשורר ישראלי. הוא נולד בקיבוץ בית אלפא וגדל ברמת יוחנן.

למד בבצלאל בירושלים ב-1950. בגיוס לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. בגולני עבר הכשרה כלוחם, קורס מ"כים (מפקד צוות; מ"כ הוא מפקד כיתה) וקורס קציני חי"ר. שירת כמפקד מחלקה וכסגן מפקד סיירת; סיירת היא יחידת לוחמה מיוחדת שנעה בשטח.

לאחר מלחמת ששת הימים הוביל כוחות לכיבוש מוצבים לאורך הירדן וכבש גם את גובה הר החרמון, שם הניף את דגל המדינה. במלחמת יום הכיפורים לחם כמג"ד, כלומר כמפקד גדוד. בשירות המילואים הגיע לדרגת סגן-אלוף.

בין 1964 ל-1966 למד בלונדון ב-Saint Martin's וב-Royal College of Art. בשנת 1967 הצטרף למייסדי מדרשת בן־גוריון וניהל את בית ספר השדה במשך שבע שנים. הוא עיצב את מצבותיו של דוד ופולה בן־גוריון ושימש כמורה ומפתח תוכניות לחינוך סביבתי. ב-1981 הקים וערך את כתב העת "סביבות" ולימד בבצלאל ובמכללה לאמנות חזותית בבאר שבע.

בצעירותו יצר פסלים לגלריות. עבודות מוקדמות נרכשו לאוסף רוקפלר ולמוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק. ב-1966 הוזמן להציב פסל בגן הפסלים של מוזיאון ישראל.

לאחר 1967 עבר להתמקד בפיסול סביבתי ובאמנות האדמה (Land Art). הוא קרא לפיסול לצאת מהגלריות ולהשתלב בנוף. בפועל ייצר פסלים "אדריכליים" ומיצבים בקנה מידה גדול, שיוצרים יחסי גודל ותנועה בנוף.

בין יצירותיו המוכרות: האנדרטה לחטיבת גולן, אלכסנדרוני במצפה גדות, "מעלות" בירושלים, "זהות" בירוחם ו"מצבו של האדם" בסדום. ב-1974 הציג את "שדה הפסלים" במוזיאון ישראל. בשנות השמונים והמרים המשיך להציג, כולל תערוכות בהימליה ובמוזיאון חיפה, וב-2007 התקיימה לו רטרוספקטיבה במוזיאון הנגב.

ב-1980 פיתח תפיסה של "פיסול טקטוני", פיסול שמתייחס לכוחות גאולוגיים ולמבנה כדור הארץ. עבודותיו כוללות קווי אבנים, מדרגות מאבן מקומית וקונטרסטים בין חומר ונוף. הוא בנה פרויקטים בשדה צין, במצפה רמון, בעריף א-נקה שבסיני ובבקעת האנפורנה בנפאל, ושיקם חלק מהם עם השנים.

ב-1988 נפגש עם אנשי נאס"א והציע שרכב רובוטי על מאדים יטווה גם שם קו אבנים, כאקט פיסולי. בשלהי שנות השמונים פיתח רעיונות לפיסול "בין-גלקטי" שמשתמש באנרגיה כחומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית שלח אלומות לייזר ממערכות קרינה, וקידם רעיונות של עמודי אור אנכיים. ב-1997 הציע עמודי אור מעל מגדלי התאומים בניו-יורק; לאחר קריסת המגדלים ב-2001 הוצגו זרקורים כזיכרון.

פרסם כמה ספרי שירה בין 1969 ל-1980, כגון "לילה גבוה" (1969) ו"תהומות אבק" (1980). בשיריו הוא מטפל במרחב, בריק ובשתיקה. כתיבתו מאופיינת בסגנון קיומי, צללי ולעתים אפוקליפטי. אוריון נתן חשיבות למיקום המילים על הדף, וכינה את המרווחים "שתיקה דרוכה".

חי בזוגיות שונות והיה אב לחמישה ילדים. ב-2000 החל לחיות עם דפנה חורב. נפטר ב-18 באוקטובר 2015 ונקבר במדרשת שדה בוקר.

עזרא אוריון (1934, 2015) היה פסל ומשורר מישראל. פסל הוא יצירה תלת־ממדית.

נולד בקיבוץ וגדל בכפר קיבוצי. הוא שירת בצבא בחטיבת גולני והשתתף בלשירות ובפעילויות בצבא. אחרי זה למד אמנות בלונדון.

הוא בנה פסלים גדולים בטבע, לא רק בתוך גלריות. זה נקרא פיסול סביבתי. הוא קשר את הפסלים לנוף, לאבנים ולמדרגות.

עבודותיו עומדות במקומות רבים בארץ ובעולם. הוא עשה פסלים במצפה גדות ברמת הגולן, במצפה רמון, ובנפאל ליד רכס האנפורנה. הוא חיבר קווי אבנים ומדרגות באבן מקומית.

עזרא חשב שגם בחלל אפשר לעשות פיסול. הוא שוחח עם אנשי נאס"א והציע שגלגל רובוטי על מאדים יקנה קו של אבנים. הוא גם חשב על עמודי אור גדולים. לאחר שנהרגו מגדלי התאומים נערך טקס זיכרון שבו האירו אלומות אור.

הוא כתב כמה ספרי שירה, כמו "לילה גבוה". הוא שם לב למקום של המילים על הדף.

היו לו כמה משפחות והוא היה אב לחמישה ילדים. נפטר ב-18.10.2015. נקבר במדרשת שדה בוקר.