רבי עזריה בן משה מן האדומים (דה רוסי; כ-1513, 1578) היה למדן והיסטוריון יהודי-איטלקי ממנטובה ופרארה. הוא נודע בכך שחרג מגבולות הספרות הרבנית השגרתית ונסה לקרוא את דברי חז"ל (חכמי ישראל) באופן מחקרי, מול מקורות חיצוניים ומחקרי תקופתו.
משפחת דה רוסי היא משפחה יהודית ותיקה באיטליה. אביו, רבי משה בן עזריה דה רוסי מאזור רג'יו, היה אדם משכיל ומקורב. עזריה נולד במנטובה, למד מקרא, משנה, תלמוד ועברית, והמשיך ללמוד בעצמו מגיל צעיר. נשא לאישה את בתו של חיים מסראן, יהודי ממנטובה, ועבר להתגורר בבולוניה ובפרארה (שב-1567). המקורות מציינים שהוא עסק בעיסוקים שונים לפרנסה: לפי גרסאות שונות היה רופא, עבד בזיקוק ספרים (כלומר צנזורה והכנת ספרים להדפסה), וחיפש מימון להדפסת ספרים יהודיים חשובים.
עזריה למד גם שפות זרות, כמו לטינית, וקרא ספרות היסטורית ומחקרית אירופית. הוא עסק בחקר ההיסטוריה העתיקה, עמים קדומים, נצרות וארכאולוגיה יוונית-רומית. בתקופת של ימי חייו החל לכתוב את ספרו המרכזי "מאור עיניים" וסיים כתיבתו לאחר כשנתיים.
"מאור עיניים" מחולק לשלושה חלקים. במחקריו שם עזריה דגש על התאמת דברי חז"ל למחקר ולידע המדעי של זמנו. הוא הביע אמונה ראשית בעקרונות האמונה היהודית, וגם קיבל חלקים מהקבלה (המסורת המיסטית היהודית), אך פירש אגדות רבות שלא כפשוטן. לעתים אמר שחכמים טעו בהבנת ענייני הטבע. כמו כן פקפק במסורות מקובלות, למשל בקשר לתרגום אונקלוס ובדיוק הכרונולוגיה המקובלת על החכמים.
עם הופעת הספר פרצה מחלוקת חריפה. חלק מהחכמים שלחו השגות וביקשו הבהרות, אך אחרים גינו את הספר וקראו לאסור את קריאתו כ"ספר חיצוני" אלא באישור רבנים. כדי להרגיע את המתנגדים, הדפיס עזריה תיקונים: הוסיף להשגות שהגיעו אליו תשובות והסביר את כוונתו, ואף כתב מכתב התנצלות בשם "מצרף לכסף". השינוים הללו הפחיתו את ההתנגדות, וחלק מהמתנגדים חזרו בהם.
הספר הגיע גם לארץ ישראל, והוא מצא שם ביקורת נוקבת. בין המתנגדים בולטים היו תלמידים ואנשי אשכולות רבניים, כולל תגובות קשות מדמויות כמו רבי יוסף קארו. במשך השנים שבתה המחלוקת ונשאה צורות שונות: תביעות לחרם, קריאות להשמדה, וביקורת חריפה מצד מורים רוחניים כמו המהר"ל ומדיינים אחרים. גם אלה שחלקו על דעתו מצאו נקודות של הערכה. מהמאה ה-18 חודשה העניין בהגותו, במיוחד אצל מתנגדי רוח ההשכלה שמצאו בקווי המחשבה שלו קרבה להשקפתם.
לסיכום, רבי עזריה מן האדומים היה דמות שניסתה לגשר בין המסורת לחקירה מדעית. מעשיו עוררו מחלוקת עזה בזמנו, אך גם פתחו דיון על אופן פשר דברי חז"ל והקשר שלהם למחקר ולהיסטוריה.
רבי עזריה בן משה מן האדומים (כ-1513, 1578) היה חכם יהודי באיטליה. הוא למד בתלמוד, במקרא ובשפות. הוא קרא ספרי היסטוריה ומחקר וישב בעיירות כמו מנטובה ופרארה.
משפחתו הייתה ותיקה ומוכרת באיטליה. בילדותו למד תורה ועברית. בגיל צעיר למד לבד עוד דברים. נשא אישה ועבר לגור בערים שונות. עבודהו הייתה מעורבת: יש שאמרו שהיה רופא, ויש שאמרו שערך ספרים להדפסה.
כתב ספר שנקרא "מאור עיניים". בספר הוא ניסה להסביר סיפורים ותורות של חז"ל (חכמי ישראל) בעזרת מחקר ומקורות נוספים. לפעמים פירש סיפורים בצורה שאינה מילולית. הוא גם חשב שחלק מהמסורות לא מדויקות.
כשיצא הספר חלק מהרבנים כעסו וקראו לאסור לקרוא אותו. אחרים שלחו שאלות וביקשו הבהרות. רבי עזריה שינה חלקים בספר והוסיף תשובות. אחרי השינויים רבים הרגיעו והתלוננו פחות. במשך השנים היו גם מתנגדים חזקים וגם אנשים שהעריכו אותו.
רבי עזריה ניסה לחבר בין לימוד מסורתי לבין מחקר. זה עורר דיון גדול בזמנו, ובמאות שאחר כך עדיין דיברו עליו.
תגובות גולשים