עיוות

עיוות הוא שינוי בצורה של אות, תמונה, קול או כל סוג מידע. בדרך כלל זה לא רצוי, אך לפעמים מבקשים זאת במכוון, למשל בדיסטורשן של גיטרה חשמלית שמוסיף צליל גס.

במערכות תקשורת ואספקת אותות מתארים מערכת אידיאלית על ידי פונקציית תמסורת H(ω)=A(ω)e^{iφ(ω)}. משמעותה: כניסה הרמונית x(t)=sin(ωt) תיתן במוצא y(t)=A(ω) sin(ωt+φ(ω)). ההגברה A(ω) והסטת המופע φ(ω) תלויות רק בתדר.

"ליניארית" כאן פירושו שהתגובה משתנה באופן פרופורציונלי עם הקלט, ו"בלתי תלויה בזמן" פירושו שהתנהגות המערכת לא משתנה לאורך הזמן. תחת תנאים אלה אפשר לפרק אותות בעזרת אנליזת פורייה, פירוק האות לתווים פשוטים לפי תדר.

במציאות המערכות הופכות לבלתי־ליניאריות כאשר המשרעת קרובה למגבלות. מצב כזה יוצר הרמוניות, צלילים בתדרים נוספים שלא היו בקלט, וכתוצאה מתקבל גל מעוות. האוזן רגישה לעיוותים כאלה; דוגמאות נפוצות הן אפקטים לגיטרה, רעשי מגברים ועיוותי קול ברדיו.

בתקשורת דיגיטלית שומרים על ליניאריות כדי לפענח מידע נכון. עיוות אות, למשל בעקבות שידור בעוצמה גבוהה מדי, עלול להעלות שיעור שגיאות או להביא לניתוק הקשר.

עיוות הוא שינוי שגורם לאות, קול או תמונה להישמע או להיראות אחרת. בדרך כלל זאת תוצאה לא רצויה. לפעמים זה נחמד, כמו בצליל גיטרה חשמלית שמתחפש לחזק ומחוספס.

ברמה פשוטה, מערכת טובה תשנה רק את העוצמה או הזמן של צליל. אם נכנס גל פשוט, הוא יצא גל פשוט עם שינוי בעוצמה או בזמן. זו מערכת "ליניארית".

כשמגבירים יותר מדי, המערכת מתקשה. אז נוצרות "הרמוניות", צלילים נוספים שלא היו בקלט. זה משנה את צורת הגל והופך אותו למעוות. האוזן יכולה להרגיש שכתוב בהבדל.

בתקשורת, עיוות עלול לגרום לכך שהמידע ייקרא לא נכון. זה עלול להעלות שגיאות או לקטוע שיחה.