עיטם לבן-זנב

עיטם לבן-זנב (Haliaeetus albicilla) הוא עוף דורס (ציפור שאוכלת בעלי חיים אחרים) גדול במשפחת הנציים. השם "עיטם" מחבר בין המילים עיט וים ומצביע על קרבת העוף למקווי מים. שם המין מתייחס לזנב הלבן שבוגריו.

העיטם הוא אחד העופות הדורסים הגדולים. אורכו 76, 92 סנטימטרים, ומוטת כנפיו 190, 240 סנטימטרים. בעלי הגוף חומים, הראש והצוואר בהירים, הרגליים והמקור צהובים אצל בוגרים, והזנב לבן. בפרטים צעירים הזנב והמקור כהים יותר, והם מתבהרים בהדרגה. נקבות גדולות משמעותית מהזכרים.

העיטם ניזון בעיקר מדגים, אך גם מעופות מים כמו ברווזים ושחפים. כאשר אין מים בסביבה הוא יאכל פגרים (גופות של בעלי חיים) ולעתים מכרסמים. הוא חשוב במערכת האקולוגית כי הוא שומר על איזון ומצמצם אוכלוסיות מזיקות. הקן גדול, עשוי ענפים וזרדים, מונח על מצוקים או בעצי חוף, והוא יכול לשמש דורות רבים. העיטמים נודדים (מטיילים למרחקים בעונות מסוימות); צעירים נחשבים למשוטטים וכעבור כ־4, 5 שנים הם מגיעים לבגרות מינית. לעיתים גוזל גדול מציק לקטן בקן, תופעה נקראת קייניזם (תחרות בין אחים על מזון).

העיטם מקנן בצפון אירופה ובאסיה. לאחר הכחדה מקומית הוא הושב בהצלחה לאיים במערב סקוטלנד, וכן יש החזרות בבריטניה ובהולנד. האוכלוסייה האירופית הגדולה ביותר נמצאת לאורך חופי נורווגיה. ההערכה העולמית עומדת על כ־20, 60 אלף פרטים בוגרים. לפי IUCN מאז 2005 המין אינו נמצא בסכנה והמגמה היא עלייה.

האיום העיקרי על העיטים היה מעשי אדם: הרס בתי גידול, הרעלות, איסוף ביצים וציד. חשיפה לחומרים כמו DDT וכספית גרמה לבעיות רבייה בעופות. מחלות גם מהוות סכנה; נגיף Pox עלול לגרום לפצעים בגוזלים ולהוביל למותם. שיטות החזרה לטבע כללו הכנסת גוזלים לקופסאות מיוחדות בצמרות עצים כדי שגדלו ללא מגע אדם. החזרה הצליחה במיוחד במערב סקוטלנד (איים כמו Mull, Skye ו‑Lewis ובאזורי החוף של Wester Ross). ב־2006 נרשמה התרבות חופשית בהולנד, ויש גם זוגות בבריטניה.

ישראל היא קצה דרומי של תפוצת המין. בשנות ה‑50 היו שני קינונים ידועים בעמק החולה ובעמק בית שאן, שנעלמו לאחר שינויי סביבה והרעלות. בשנות ה‑70 החלו ניסיונות להשיב את המין: הובאו 12 זוגות לשמורת החולה וזוג אחד לעמק בית שאן. הגוזלים שוחררו לאחר תקופת אקלום בקן מלאכותי וסומנו במשדרים למעקב. חלקם ייסדו טריטוריות בעמק החולה. בשנת 2000 התגלה קינון בחורשת האקליפטוס בחולה, אך הוא נכשל.

במסגרת פרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים" הובאו שלושה גוזלים מהולנד ושוחררו בעמק חרוד. חי-בר כרמל הוא המקום היחיד בארץ שבו התרבה המין בהצלחה בכלוב. לפי רשות הטבע והגנים משוחררים לטבע כ־0, 4 פרטים בשנה. ב־2012 הובאה נקבה מאירלנד, וב־2015 נרשם הקינון הטבעי המוצלח הראשון בשמורת החולה. הקינון הצליח גם בשנים 2016, 2019 וב־2021. עם זאת, במשך השנים כמה גוזלים של אותו זוג מתו עקב רעילות, התחשמלות וטורפים, וב־2022 מתה גם הנקבה.

עיטם לבן-זנב (Haliaeetus albicilla) הוא עוף דורס. עוף דורס = ציפור שאוכלת חיות אחרות. שמו קשור לים ולזנב הלבן.

זהו עוף גדול. אורכו כ‑76, 92 סנטימטרים. כנפיו פרושות עד כ‑190, 240 סנטימטרים. צבעו חום; הראש בהיר; הזנב לבן. אצל הצעירים הזנב והמקור כהים. הנקבה גדולה יותר מהזכר.

העיטם אוכל בעיקר דגים. גם עופות מים כמו ברווזים ושחפים נכנסים לתפריט שלו. כשהוא רחוק מהמים הוא אוכל פגרים (גופות של חיות) ולעתים מכרסמים. הקן גדול ועשוי ענפים. הקן נמצא על המצוק או על עץ. גוזלים = ציפורי תינוקות. לעיתים הגוזל הגדול מציק לקטן; תופעה זו נקראת קייניזם, כלומר תחרות בין אחים.

העיטם מקנן בצפון אירופה ובאסיה. אחרי שהכחידו אותו במקומות רבים, החזירו אותו לטבע באיים של סקוטלנד ובארצות נוספות. יש היום אלפי פרטים, והעדר סכנה מיידית לפי הערכות. אנשים פגעו בו בעבר על ידי הרס בתי גידול ורעלים. חומרים כמו DDT וכספית פגעו בו. גם מחלות מסוימות מזיקות לגוזלים.

בישראל היו קינונים בעמק החולה ובעמק בית שאן בשנות ה‑50. בשנות ה‑70 החזירו עיטים לשמורת החולה ולעמק בית שאן. הגוזלים אושרו בטיפול קצר ושוחררו בקנים מלאכותיים. יש גם ניסיונות בעמק חרוד ובחי-בר כרמל. ב‑2015 נרשם קינון טבעי מוצלח בחולה, וחזר בשנים הבאות. כמה גוזלים מתו במשך השנים בגלל בעיות שונות, וב־2022 מתה גם נקבה חשובה.