עינב

העינב הוא פרי של גפן היין. זהו פרי לא־קלימטרי, כלומר לא ממשיך להבשיל משמעותית אחרי הקטיף. לענב קליפה דקה הנקראת זג (קליפה), ובתוכו ציפה מימית (בשר פרי מלא מים). בכל ענב יש 0, 4 חרצנים (גרעינים). הצורה בדרך כלל אליפטית, והצבע משתנה לפי הזן: שחור־סגול, אדום, ורוד או ירוק.

קיימים מאות זני ענבים. באופן מסורתי מחלקים אותם לענבי יין (להכנת יין וגראפה), ענבי שולחן (לאכילה טרייה) ולזנים המתאימים לשניהם. זני מאכל ללא גרעינים הם היום הרוב ברוב הנטיעות, כי נוחים לאכילה.

ענבים נאכלים טריים, כצימוקים (ענבים מיובשים), בריבות, ג'לי, חומץ, תמצית מזרעי ענבים, שמן זרעי ענבים, ובממתק הגאורגי צ'ורצ'חלה או כדבש (דבשה). גם חרצני הענבים חשובים לתעשיית שמן הזרעים, שמשמש לבישול, לעיסויים ולשימושים רפואיים. קטיף הענבים נקרא בציר.

הביות של הענבים הסגולים החל במרכז אסיה. על קליפת הענב הופיע שמר (שמרים) באופן טבעי, וזה הוביל לשימוש בענבים להפקת יין. תיעודים בהירוגליפים במצרים העתיקה מעידים על עיבוד ענבים, ויש ידיעות גם על יוון, הפיניקים והרומאים. הענבים התפשטו לעבר אירופה ולאחר מכן לאמריקה, אם כי באמריקה היו גם זני גפן ילידיים שונים.

בחז"ל מופיע השם 'זג' ביחס לקליפת הענב, ויש דיונים אטימולוגיים אצל רבי יוסי וכלכות אחר.

בקליפת הענב יש ריכוז גבוה של פוליפנולים, תרכובות צמחיות (כימיקלים מהצומח) עם פעילות נוגדת חמצון ונלחמות בדלקות. בין הפוליפנולים נמצא רסברטרול, נוגד חמצון שמנטרל רדיקלים חופשיים (מולקולות מזיקות). רסברטרול מזוהה במחקרים עם הפחתת סיכונים הקשורים לבעיות כמו מחלות לב, מחלות מוחיות מסוימות, סרטן ואובדן ראייה.

בחרצנים מצויים פרואנטוציאנידינים (חומרים צמחיים נוספים). מחקרים מצביעים על יתרונות של פרואנטוציאנידינים במצבים כמו דלקות, יתר לחץ דם, סוכרת, כיבים בזפק וזיהומים, והם משמשים גם בתעשיית הקוסמטיקה כנוגדי חמצון. מחקר משנת 2025 מצא שגם פלבנולים (קבוצה נוספת של תרכובות צמחיות) מסייעים בהפחתת לחץ הדם.

העינב הוא פרי שגדל על גפנים. הקליפה של העינב נקראת זג. זג זה קליפה דקה. בתוך הענב יש בשר רך מלא מים. הבשר נקרא ציפה. בכל ענב יכולים להיות 0, 4 חרצנים. חרצנים אלה הם הגרעינים.

ענבים יכולים להיות שחורים, אדומים, ורודים או ירוקים. יש הרבה זנים. יש ענבים שמיועדים ליין. יש ענבים שאוכלים אותם טריים. יש גם זנים שמתאימים לשניהם. רוב ענבי האכילה היום הם ללא גרעינים. קוראים לקטיף הענבים 'בציר'.

אנשים אוכלים ענבים טריים. עושים מהם צימוקים (ענבים מיובשים). עושים מהם ריבות, ג'לי, חומץ ושמנים מזרעי הענב. יש גם ממתק גרוזיני שמכינים מענבים, שנקרא צ'ורצ'חלה.

הענבים בוּיו (הופכו לשלים לשימוש האדם) במרכז אסיה. על קליפת הענב גדלו שמרים טבעיים, והם אפשרו להכין יין. מציירים בעבודות עתיקות מצרים עיבוד ענבים, וגם עמים כמו היוונים והרומאים עבדו עם ענבים. הענבים התפשטו לאירופה ואז לאמריקה. באמריקה היו גם גפנים מקומיות שונות.

בקליפת הענב יש חומרים שקרויים פוליפנולים. פוליפנולים הם חומרים מהצמחים. הם עוזרים להגן על הגוף ולמנוע דלקות. יש גם רסברטרול. רסברטרול הוא נוגד חמצון. הוא עוזר להגן על הלב, על העין ועל המוח.

בחרצנים יש חומר שנקרא פרואנטוציאנידין. חומר זה מסייע כנוגד חמצון וניתן להשתמש בו בתכשירים ליופי. מחקר מ-2025 מצא שפלבנולים מענבים יכולים לעזור להוריד לחץ דם.