מעלה-מטה ומטה-מעלה הן דרכים שונות לבנות מערכות ותוכנה. במעלה-מטה (מהכל לפרט) מתחילים מהתמונה הגדולה. מחלקים את המערכת לחלקים ואז לפרטים עד שמוכנים לכתוב קוד. במטה-מעלה (מהפרט לגדול) בונים קודם חלקים קטנים ומחברים אותם יחד.
לפני שנים פיתחו את רעיון המעלה-מטה מהעבודה של הרלן מילס. וירת כתב רעיונות חשובים שקשורים בכך. בשנות ה-80 עלתה שיטת תכנות שונה, תכנות מונחה עצמים. בשפות כמו C++ ו-Java נהגו לעתים להשתמש בגישה מטה-למעלה.
במעלה-מטה כותבים תוכנית על, ואז מפרקים אותה לפונקציות. אחרי שלכל פונקציה יש מפרט, כותבים את הקוד. זה דורש הרבה תכנון לפני שמתחילים לבדוק.
במטה-מעלה מתחילים לכתוב מודולים קטנים ובודקים אותם מוקדם. יתרון זה הוא שאפשר לבדוק מהר. חסרון הוא שיכול להיות קשה לחבר את כל החלקים בסוף.
דוגמה: אם אתה שם לב לפרח כי הוא בוהק, זו תשומת לב מטה-למעלה (מהגירוי החיצוני). אם אתה מחפש פרח לפי רעיון בראשך, זו תשומת לב מעלה-מטה.
בניית מערכות ידע טובה צריכה גם תמיכה מהמנהלים וגם השתתפות העובדים. חשוב לשאול את העובדים מה הידע שהם צריכים ומה הם יכולים לתרום. גישות כמו Web 2.0 מבוססות על שיתוף של הרבה אנשים.
לפני שנים פיתחו את רעיון המעלה-מטה מהעבודה של הרלן מילס. וירת כתב רעיונות חשובים שקשורים בכך. בשנות ה-80 עלתה שיטת תכנות שונה, תכנות מונחה עצמים. בשפות כמו C++ ו-Java נהגו לעתים להשתמש בגישה מטה-למעלה.
במעלה-מטה כותבים תוכנית על, ואז מפרקים אותה לפונקציות. אחרי שלכל פונקציה יש מפרט, כותבים את הקוד. זה דורש הרבה תכנון לפני שמתחילים לבדוק.
במטה-מעלה מתחילים לכתוב מודולים קטנים ובודקים אותם מוקדם. יתרון זה הוא שאפשר לבדוק מהר. חסרון הוא שיכול להיות קשה לחבר את כל החלקים בסוף.
דוגמה: אם אתה שם לב לפרח כי הוא בוהק, זו תשומת לב מטה-למעלה (מהגירוי החיצוני). אם אתה מחפש פרח לפי רעיון בראשך, זו תשומת לב מעלה-מטה.
בניית מערכות ידע טובה צריכה גם תמיכה מהמנהלים וגם השתתפות העובדים. חשוב לשאול את העובדים מה הידע שהם צריכים ומה הם יכולים לתרום. גישות כמו Web 2.0 מבוססות על שיתוף של הרבה אנשים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים