עיצור

בעיצורים

בעצם, עיצור הוא סוג של הגה שקיים בכל שפה טבעית. הגייתו כוללת חסימה מלאה או חלקית של מעבר האוויר במערכת הקול. זאת בשונה מתנועה, שבדרך כלל לא חוסמת את זרימת האוויר.


יש שתי הגדרות עיקריות לעיצור. האחת פונטיקה חיתוכית (ארטיקולוטורית), מבוססת על האיברים שיוצרים את החסימה במערכת הדיבור. השנייה פונטיקה אקוסטית, מבוססת על איך הצליל נשמע, במיוחד על ה"רעש" שנוצר מערבול האוויר.

לדוגמה, במילה קַו [kav] ה-k נעצר בווילון (החלק האחורי של החך). ה-v כולל חסימה בשפתיים. ה-a משתחרר החוצה ולכן הוא תנועה. יש גם הצלילים שבוהים בין עיצור לתנועה, והגבול לא תמיד חד בשפות שונות.


סונורנטיות היא עוצמת הקול שנוצרת מתנודות מיתרי הקול. היא מושפעת ממידת החסימה במעבר האוויר. ככל שהחסימה יותר מוחלטת, הסונורנטיות נמוכה יותר. הגרעין של ההברה, מרכז ההגייה, יהיה בדרך כלל החלק הסונורנטי ביותר, ולכן ברוב השפות הוא תנועה. עם זאת יש יוצאים מן הכלל: בהגרה הצ'כית "krk" ה-r הסונורנטי יכול להיות מרכז ההברה ואף להיחשב תנועה בפונולוגיה.


ניתן לתאר עיצורים לפי שישה גורמים. שלושת העיקריים הם: בסיס חיתוך (מקום ההפקה), אופן החיתוך (מידת החסימה) וקוליות (voicing, תנודת מיתרי הקול). שלושה גורמים נוספים הם: מנגנון העירור (איך מווסתים את זרימת האוויר), כיוון העירור (נשיפה החוצה או שאיפה פנימה) ואנפוף (נשימה דרך האף, נאזאליות).



בסיס החיתוך הוא הנקודה שבה נוצרת החסימה בחלל הפה או הגרון. יש שני מרכיבים: החותך (האיבר הפעיל) וה"מקום החיתוך" (האיבר הפסיבי). החותך יכול להיות שפה תחתונה, קצה או גב הלשון או מכסה הקנה. המקום הפסיבי יכול להיות השפה העליונה, השיניים, החך, הווילון או הלוע. יש עיצורים שמופקים בכמה מקומות בו‑זמנית.


אופן החיתוך הוא מידת החסימה של זרם האוויר. הוא יכול להיות מלא (סתומים), חלקי (חוככים) או צידי/מרכזי. "מרכזי" פירושו שהאוויר עובר מעל מרכז הלשון. "צדי" פירושו שהאוויר עובר מצדי הלשון.


קוליות היא עוצמת התנודה של מיתרי הקול. היא קובעת אם עיצור יהיה קולי (מיתרי הקול רוטטים) או אטום/לא קולי (לא רוטטים). הבחנה זו חשובה בעיקר בסותמים ובחוככים.



מנגנון העירור הוא הדרך שבה מווסתים את זרימת האוויר בעת ההגייה. יש הבדלים בין שפות ובין צלילים.


כיוון העירור הוא האם האוויר יוצא החוצה (נשיפה) או נכנס פנימה (שאיפה).


אנפוף (נאזאליות) הוא מידת הזרימה של אוויר דרך האף בעת הגייה. עיצורים אפיים מתבצעים דרך האף. יש עיצורים שמשלבים זרימה דרך הפה והאף בו־זמנית. בעברית המצב הזה נדיר, אך בצרפתית יש הבדלים דוגמאיים: במילה "non" מופיעים שני מצבים, ה-N הראשון אפי, והשני מאונפף.


כמעט כל העיצורים בעולם ממוינים באמצעות האלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA). לבלשנים יש טבלאות שמציגות את שילובי בסיסי החיתוך ואופני החיתוך. אם לצליל אין סימון יחודי, משתמשים בסימן קרוב עם דיאקריטיקה.


בעברית 22 אותיות באלבבית מייצגות עיצורים. חלק מהאותיות מייצגות יותר מעיצור אחד. מאפייני העיצורים בעברית ניתנים לתיאור בטבלה שמשווה בין האלפבית העברי לייצוגי ה-IPA.

בעיצורים

עיצור הוא צליל שמחסום את האוויר כשמגיהים אותו. תנועה כמעט לא חוסמת את האוויר.


יש שתי דרכים לחשוב על עיצורים. לפי היכן הם נוצרו בפה. לפי איך הם נשמעים.

לדוגמה במילה קַו [kav] ה-k נעצר בחלק האחורי של הפה. ה-v נעצר בשפתיים. ה-a יוצא בלי חסימה.

יש צלילים שבין עיצור לתנועה. במילה הצ'כית "krk" ה-r יכול לעמוד במרכז ההברה.


אפשר לתאר עיצורים לפי שלושה דברים עיקריים:
- מקום ההפקה (באיזה חלק של הפה).
- אופן ההפקה (כמה החסימה חזקה).
- קוליות (האם מיתרי הקול רוטטים). שמות קשים אלה מוסברים כאן.


אנפוף אומר כמה אוויר עובר דרך האף. יש עיצורים אפיים. יש גם עיצורים שמשתחרר מהם אוויר מהפה ומהאף יחד.


בלשנים כותבים עיצורים גם באלפבית הפונטי הבינלאומי, ה-IPA. כל צליל יכול לקבל סימון מיוחד.


בעברית יש 22 אותיות שמייצגות עיצורים. חלק מהאותיות מייצגות יותר מעיצור אחד.