העיתונות והתקשורת בערבית הופיעו רק בסוף המאה ה-18. כניסת הדפוס (מכונת הדפוס, שיטה להדפסת ספרים ועיתונים) אל המזרח התיכון התעכבה משיקולים פוליטיים, דתיים וחברתיים. שלטונות מסורתיים, השפעה חזקה של אנשי דת, וחשש מפגיעה בקדושת הכתב, הגבילו את השימוש בדפוס. אף על פי שיש היסטוריה עשירה של כתיבה בערבית, רוב הציבור העדיף עד אז מידע בעל-פה.
המהפכה והקשר עם אירופה שינו את המצב. פלישתו של נפוליאון למצרים ב-1798 הביאה את הדפוס לאזור בפעם הראשונה. המצרים והעות'מאנים החלו להקים ביטאונים ממשלתיים שנועדו להודיע על צווים ומינויים. גם מיעוטים דתיים, כמו יהודים, השתמשו בדפוס מוקדם יותר בשפותיהם.
באמצע המאה ה-19 החלו בבירה העות'מאנית ובמצרים פרסומים רשמיים ופרטיים. מיומנות טכנית נמוכה, קהל קוראים קטן וצנזורה הפכו את היצירה לעמוסת קשיים. עם זאת, עיתונים ממשלתיים כמו "אל-וקאאע אל-מצריה" במצרים שימשו בסיס להמשך.
הפרטיים החלו להתפתח בלבנון ובביירות. ביירות הפכה למוקד חשוב בזכות מסיונרים, בתי ספר מודרניים ונמל בפעולה. עיתונים כמו חדיקת אל-אח'באר ואל-ג'ואאב הציעו כתבות מדעיות, ספרותיות וחברתיות בערבית. אלה סללו את הדרך למגזינים כמו אל-ג'ינאן ואל-מוקטטף.
במקביל, במצרים צמחו עיתונים פרטיים. בשנת 1876 הוקם "אל-אהראם" באלכסנדריה על ידי שני מהגרים מביירות. העיתון הפך במהרה לאחד היומונים החשובים והאמינים באזור.
ברבע האחרון של המאה ה-19 התרחבה העיתונות. קהיר הפכה למרכז חשוב הודות לתשתיות טובות יותר, לפתיחת תעלת סואץ ולעלייה בחינוך. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 צצו בתי-דפוס ועיתונים רבים במצרים, שיפורו האיכותי של הדפוס הפך את העיתונות למוסד ציבורי.
בין מלחמות העולם חווה העולם הערבי פריחה תקשורתית, במיוחד במצרים ולבנון. במצרים יזמו מפלגות ותנועות יומונים משלהן, ועיתונות מצרית הפכה לדומיננטית ברחבי המרחב הערבי. בלבנון נרשמה גם היא פריחה של עיתונים בערבית ובצרפתית, שמשקפת את הגיוון העדתי והפוליטי.
בסוריה, עיראק ובאזורים אחרים התפתחה עיתונות פחות חזקה. בצנזורה מנדטורית, בארים כלכליים ורמת אוריינות נמוכה גרמו לכך שהתפוצה נשארה מוגבלת.
העיתונות הפלסטינית עסקה רבות ביישוב היהודי ובמדיניות הבריטים. עיתונים כמו "פלסטין" ו"אל-כרמל" פעלו בעיקר בערים גדולות. מאורעות 1929 והמרד הערבי ב-1936 הגבירו את עוצמת הכתיבה הפוליטית. בתקופות של דיכוי הוטלו סגירות והגבלות רבות על הפרסומים.
לאחר מלחמת העולם השנייה קמו מדינות עצמאיות רבות. העיתונות התחזקה מקצועית וכלכלית. מצד שני, משטרים צבאיים ואוטוריטריים בשנות ה-50 וה-60 השתלטו על חלק מהעיתונות. במקומות אלה העיתונות שימשה לעתים ככלי תעמולה.
אפשר להבחין בשלושה דגמים עיקריים: מדינות עם עיתונות מגויסת בשליטה ממשלתית, מדינות עם עיתונות פטרימוניאלית (מסורתית־מלוכנית) שבה העיתונות עצמאית באופן יחסי, ולבנון כמודל יוצא דופן של חופש יחסי ופלורליזם.
לבנון נשארה מרכז עד שנות ה-80, אך מלחמת האזרחים פגעה בעיתונות המקומית. מאז, חלק ממערכות העיתונים עברו לאירופה. העיתונות הערבית בחו"ל התפתחה בליוּנדון ופריז, והפכה לפורום חשוב לשיח פוליטי.
העיסוק בישראל היה מרכזי בעיתונות הערבית מאז הקמתה. הדיון השתנה עם הזמן, משנאה ונאמנות ועד עניין וסקרנות מקצועית. כתבי-עת רבים דנים מדי יום בנעשה בישראל.
המעבר לדיגיטל שינה את הנוף. כמעט כל עיתון מוביל פועל גם ברשת. העיתונות המודפסת עדיין חשובה, אך האינטרנט הרחיב את ההגעה וההשפעה. כפי שהעיתונות סייעה לעיצוב דעת הקהל בעבר, כך גם המקוונת משחקת תפקיד מרכזי בשינויים חברתיים ופוליטיים.
מילות מפתח: ["עיתונות ערבית", "דפוס", "מצרים", "ביירות", "אל-אהראם", "צנזורה", "לבנון", "מאורעות 1929"]
עיתונים בערבית החלו לצאת רק בסוף המאה ה-18. הדפוס (מכונה שמדפיסה ספרים ועיתונים) הגיע מאוחר לאזור. אנשים העדיפו לשמוע חדשות בעל־פה.
בשנת 1798 הגיעו למצרים חיילים צרפתים בראשות נפוליאון. הם הביאו עימם מכונת דפוס. זה עזר להצטרפות דפוס ועיתונים לאזור.
ממשלות התחילו להוציא עיתונים רשמיים. הם פרסמו צווים והודעות. לעיתים העיתונים היו דלים ותדירותם לא סדירה.
ביירות בלבנון נהייתה מקום בו אנשים הקימו עיתונים פרטיים. שם התחילו להופיע כתבות על מדע, ספרות וחינוך. העיתון "חדיקת אל-אח'באר" היה אחד הראשונים.
גם במצרים הופיעו עיתונים פרטיים. בשנת 1876 נוסד העיתון המוכר "אל-אהראם". הוא הפך לעיתון גדול ופופולרי.
בסוף המאה ה-19 העיתונות התפתחה. יותר אנשים למדו קרוא וכתוב. תשתיות הטלגרף והדפוס השתפרו. כך צמחו עיתונים ונוצר שיח ציבורי רחב.
בין שתי מלחמות העולם עיתונות מצרית ולבנונית הייתה חזקה. במצרים נולדו עיתונים חדשותיים, פוליטיים ותרבותיים רבים. בעיירות אחרות העיתונות הייתה חלשה יותר.
פלסטינים הוציאו עיתונים בערים כמו יפו ויפו. הם עסקו בענייני הארץ ובמאבק מול הבריטים והיישוב היהודי. לעיתונים אלה היתה השפעה על הציבור.
לאחר מלחמת העולם השנייה קמו מדינות חדשות. העיתונות הפכה מקצועית יותר. בחלק מהמדינות השלטון שלט בעיתונים. במדינות אחרות העיתונות היתה חופשית יחסית.
במאה ה-21 כמעט כל עיתון יש לו אתר אינטרנט. העיתונות המקוונת נותנת חדשות מהר יותר. היא משפיעה על אנשים ופוליטיקה.
מילות מפתח: ["עיתונות ערבית", "דפוס", "אל-אהראם", "ביירות", "אתר אינטרנט"]
