על החירות

על החירות היא מסה פילוסופית חשובה מאת ג'ון סטיוארט מיל, פורסמה ב-1859 כמה חודשים לאחר מות אשתו הרייט טיילור מיל, שלפי המחבר שותפה מרכזית בכתיבתה. המסה דנה בהגנת היחיד מפני כוח החברה והמדינה. מיל מגדיר שתי תגליות מרכזיות: ריבונות היחיד ביחס לגופו ולנפשו, כלומר לכל אדם יש שליטה על עצמו; ו'עקרון ההיזק' (החוק שלא נכון להתערב בחירות של אדם אלא כדי למנוע נזק לאחרים). עיקר הטיעון של מיל מבוסס על תועלתנות, שיטה מוסרית שבוחנת מעשים לפי הנזק והתועלת שהם יוצרים, וגם על רעיונות זכויות הפרט של ג'ון לוק.

מיל כתב את המסה בבריטניה של המאה ה-19, תקופה של אימפריה דומיננטית ושינוי פוליטי, בה הוויכוח המרכזי עסק בהרחבת זכות הבחירה. הוא השפיע מנושאים של קודמיו, כמו לוק ובנת'ם, אך טען שכל מבנה חברתי יכול לסכן את חירות הפרט, לא רק שלטון עריץ.

מיל פותח בדיון על הקונפליקט בין חירות לסמכות. הוא מזהה גם את סכנת "עריצות הרוב", כאשר הרוב בכוח כופה על המיעוט דעות ונורמות. לטענתו, עריצות הרוב מסוכנת אף יותר מעריצות של שליט יחיד, כי היא חודרת לכל תחומי החיים.

מיל דורש חופש דיבור רחב. הוא טוען שהשתקת דעות פוגעת בכולם: אם ההשתקה חוסמת אמת, האנשים מפסידים אמת; אם דעה מוטעית מושתקת, אמת נשענת על התמודדות עם שקר. לכן דיון חופשי חשוב לתיקון טעויות ולמציאת האמת.

מיל מגן על אינדיבידואליות, היכולת לפעול לפי טעמנו ורגשינו. הוא רואה באדם שאינו מפתח זהות מסוכנה למין האנושי, וטוען שאינדיבידואליות מובילה לקידמה וליצירתיות. דוגמה שהביא היא ההבדל בין חברה קפואה לחברה מגוונת שמייצרת רעיונות חדשים.

מיל מפורש את עקרון ההיזק: ניתן להתערב רק כדי למנוע נזק לאחרים. פגיעה עצמית שאינה גורמת נזק לאחרים אינה מצדיקה כפייה. הוא מקבל חריגים למקרים של ילדים או חסרי יכולת לדאוג לעצמם, וכאשר קבוצה "ברברית" אינה מסוגלת לשלטון עצמי.

מיל דן בכמה דוגמאות מעשיות: התערבות המשטרה, חוקים נגד שידול לפעולות פוגעניות, מדיניות מס על התנהגויות מזיקות לעצמם (כמו שימוש בסמים), והיקף חוזים שמגבילים חירות. לגבי חינוך הוא מעדיף חינוך פרטי, ורואה בתי ספר ממלכתיים כבחקירה או פתרון זמני.

המסה השפיעה עמוקות על החשיבה הליברלית ועל הוגים כמו ברטראנד ראסל וישעיהו ברלין. היא נחשבת לטקסט מרכזי של רעיונות חירות הפרט, ונקראת לעתים "מניפסט ליברלי". המסה ממשיכה להידפס ולתרגם לשפות רבות.

התרגום הראשון לעברית יצא ב-1946 על ידי אריה (לאון) סימון. ב-2006 יצאו שני תרגומים חדשים ומלאים: של אהרן אמיר ושל עפר קובר. מהדורות חדשות ותרגומים עוזרים לשמור את המסה קרובה לקוראים מודרניים.

על החירות הוא חיבור מפורסם של הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל. הספר יצא בשנת 1859 אחרי שמיל איבד את אשתו, הרייט, שעזרה לו לכתוב אותו. הספר מדבר על רעיון פשוט: אנשים צריכים להיות חופשיים לעשות מה שרוצים, כל עוד הם לא פוגעים באחרים.

מיל כתב בזמן שבו בריטניה הייתה מדינה חזקה. הוא השפיע משני הוגים גדולים שלפניו. מיל חשב שגם בחברות חופשיות אפשר לפגוע באנשים דרך לחץ חברתי.

מיל מזהיר מפני "עריצות הרוב". זה כשכל האנשים החזקים בכוח כופים על הקבוצה הקטנה את דעתם. הוא אומר שזה מסוכן כי זה יכול להרוס חופש.

מיל רוצה שכל דעה תוכל להישמע. אם חוסמים דעה, אולי חוסמים אמת. גם דעה שגויה עוזרת לאמת לצמוח כשהיא נבחנת.

מיל מחבק את הרעיון שאנשים ייחודיים. מי שעושה את מה שהוא אוהב, מפתח אישיות. זה חשוב להתקדמות של החברה.

מיל קובע כלל פשוט: רק כדי למנוע נזק לאחרים אפשר להגביל מישהו. ילדים או אנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם זקוקים להגנה נוספת.

מיל דן בדוגמאות: מה מותר למשטרה לעשות, חוקי נישואין מיוחדים, שימוש בסמים, וחוקים שמגבילים חוזים.

הספר השפיע על הרבה פילוסופים והפך לטקסט חשוב על חירות הפרט. בעברית יש תרגומים רבים, והספר עדיין נקרא עד היום.