עלות השחר

עלות השחר או "עמוד השחר" הוא זמן תחילת היום בהלכה. זה הזמן שבו מתחיל להופיע אור השמש על השמים, אך השמש עצמה עוד לא נראית והיא מתחת לאופק. (אופק = הקו שמפריד בין השמיים לאדמה.) בביטוי חז"ל מופיע גם השם "איילת השחר"; יש שמייחסים אותו לעתים לראיית כוכב הלכת נוגה, שנראה לפעמים לפני הזריחה.

בתלמוד נחלקו האם עלות השחר היא זמן הליכה של 4 או של 5 מיל לפני הזריחה. (מיל = יחידת מרחק/זמן הליכה; יש מחלוקת על אורכה.) על זה נוספה מחלוקת מהו משך ה"מיל" בפועל.

מנהג רוב קהילות הספרדים הוא לקבוע עלות השחר כ-72 דקות לפני הנץ החמה (הזריחה). זה מחושב כ-4 מיל כפול 18 דקות. רבים מהנוהגים הללו פשוט מחסירים 72 דקות מזמן הזריחה בכל עונה.

אולם יש פוסקים שמדגישים שיש לחשב לפי מעלות השמש (מעלות = זווית השמש מתחת לאופק), כי הופעת האור משתנה לפי עונות השנה ומיקום על פני כדור הארץ. לפי מנהג אשכנזים בירושלים מחשבים לעתים 90 דקות לפני הזריחה (4 מיל * 22.5 דקות). רבי אברהם חיים נאה העלה דעה שעלות השחר היא 120 דקות לפני הזריחה (5 מיל * 24 דקות).

הלכה מעשית נוטה להישען על כ-72 דקות לפי חישוב במעלות, אך יש שונות לפי עדה ומקום. לוחות זמניים מודרניים משתמשים בנוסחאות המופיעות באלמנך של הצי האמריקאי, כדי לחשב את מיקום השמש במעלות מתחת לאופק ולהסיק את זמן עלות השחר בעונות שונות.

עלות השחר הוא זמן שבו מתחיל היום לפי ההלכה. הלכה = כללי הדת. זה קורה כשמגיע אור לשמיים, אבל השמש עוד לא נראית.

יש ויכוח כמה זמן לפני הזריחה זה קורה. מיל = יחידת הליכה.

רוב הקהילות הספרדיות מחשבות שעלות השחר היא כ-72 דקות לפני הזריחה. קהילות אחרות בירושלים מחשבות כ-90 דקות לפני הזריחה. יש גם דעות שאומרות כ-120 דקות.

ההבדלים נובעים מזה שהאור עולה אחרת בעונות שונות ובמקומות שונים. לכן פוסקים משתמשים גם ב"מעלות", זו הדרך למדוד כמה השמש מתחת לאופק. כיום משתמשים בלוחות עם חישובים מדויקים, בין השאר על פי נתוני צי ארצות הברית, כדי לדעת בדיוק מתי מתחיל עלות השחר.