סייד עלי מוחמד שיראזי (1819, 1850) היה סוחר משיראז שהכריז ב-1844 על עצמו כ"בַּאב" (בערבית: باب, שפירושו "שער") וכ"מהדי" (המובטח, הגואל המצופה על-פי האמונה השיעית). בגיל 25 קיבל את התואר הבאב, וכינוייו כללו גם "הנקודה הראשונה" ו"מהות המהויות". הבהאים רואים בו מבשר של הדת הבהאית, ובאהאא אללה הוכרז מאוחר יותר על ידי רוב חסידיו כמימוש הנבואה שלו.
עלי מוחמד נולד ב-20 באוקטובר 1819 בשיראז. אביו מת זמן קצר לאחר הלידה, ודודו גידל אותו. הוא עבד במשפחת המסחר ונודע כאדם אדוק ונדיב. בנסיעותיו כרוקח וסוחר ביקר בין ערים כמו בושהר וכרבלאא, ובכרבלאא נחשף להשפעת אסכולת השיח'ים (תנועה שיעית שציפתה לביאת הגואל).
בשנת 1842 חזר לשיראז ונישא לח'דיג'ה ביגום. לזוג נולד בן, אך הוא נפטר בילדותו.
התנועה השייח'ית הייתה זרם בתוך השיעה שציפה להופעת המהדי. מנהיג מרכזי שלה היה סייד כאזם רשתי. אחרי מותו ב-1843, חסידיו יצאו לחפש את מי שיחליף אותו כמוביל רוחני.
ב-23 במאי 1844 הגיע לשיראז המאמין מולא חוסיין בושרואי. הוא פגש את עלי מוחמד וטען שהוא מחפש את ה"מובטח". עלי מוחמד זיהה את עצמו על פי הסימנים שתוארו במפגשים אלה, וכתב פירוש לסורת יוסף בקוראן שנקרא "קַיוּם אל-אַסמאא" (תפסיר, כלומר פירוש). היום הזה נחגג על ידי הבהאים כלוזמה בשנת יום הולדת הכרזת הבאב.
יש מחלוקת לגבי הנוסח המדויק של הכרזתו ומתי בדיוק הכריז על עצמו כ"מהדי". חלק מהמקורות טוענים שהוא הכריז תחילה כ"באב" לאימאם הנסתר, ואחר כך הציג עצמו כמובטח עצמו.
מולא חוסיין היה המאמין הראשון. בתוך חמשה חודשים הצטרפו עוד 17 שייח'ים, ביניהם המשוררת פאטמה בראע'אני שקיבלה את הכינוי "טאהרה". קבוצה זו כונתה "אותיות הח"י" והוטלה עליה להפיץ את המסר הראשוני.
לאחר שהורו לעצור אותו, יצא הבאב לעלייה לרגל למכה ולמדינה, וביקר בערים בפרס. המושלים והמלומדים התנגדו לו, והוא נכלא מספר פעמים. ב-1847 הועבר למצודה מאקו, ושם כתב חלקים חשובים, בעיקר אל-באיאן (הבָאיאן) בפרסית. בסופו של דבר הוחזר לתבריז והמשליחים ערכו חקירות מולו.
ב-9 ביולי 1850 הוא הוצא להורג בתבריז. לפי עדויות רבות, כיתת היורים הראשונה לא השיגה את מטרתה; לאחר מכן נערכה יריה נוספת שבה נהרג הבאב ואניס, אחד מחסידיו. גופותיהם חולצו והועברו בסתר. עצמותיו הועברו בערים שונות ונקברו לבסוף בעכו ב-1899. בשנת 1909 הונחו שרידיו בכסא קבר מיוחד שהוקם על הר הכרמל.
חיבורו הראשון והמשמעותי הוא "קיום אל-אסמאא" (תפסיר על סורת יוסף). הספר מובא במבנה המזכיר קוראן, אבל תוכנו וסגנונו שונים ומוצגים כהתגלות חדשה. חיבור מרכזי נוסף הוא אל-באיאן (הבָאיאן) בפרסית וערבית, שלתומכיו יש חשיבות doctrinalית גבוהה. כתב גם את "ספר הרוח" (كتاب الروح) ו"המסמכים" אחרים כמו "המאפיינים השבעה".
בתקופת מאסרו כתב חיבורים דוקטרינליים, כולל רעיונות על בניית דוקטרינה חדשה ושיטות פולחן. במספר חיבורים המליץ על קריאה יומית מרובה של פסוקים ועל חזרה על הנוסח "الله أزهر" פעמים רבות כאקט דתי.
בחיבוריו הופיעה דמות משיחית שמי שהבטיח לבאבים כונה "מַן יֻטְ'הִרֻהֻ אללה" (מישהו שאלוהים יגלה אותו). בהאא אללה זוהה על ידי רבים כמימוש דמות זו, וחלק גדול מהמאמינים הבאבים הפכו לבהאים. סובח-י אזל התנגד והוביל קבוצה שנקראה אזלים או באיאנים. היום הבהאים מונים כמה מיליוני מאמינים, והאזלים מונים מספר קטן בהרבה.
סייד עלי מוחמד שיראזי נולד ב-1819 בעיר שיראז בפרס. בגיל 25 הכריז על עצמו כ"באב". "באب" פירושו שער. הוא גם קרא לעצמו מהדי. "מהדי" זה המושיע שאנשים ציפו לו.
הוא עבד בסחר עם משפחתו. דודו גידל אותו. נשא אשה ונולדה להם בנו, אך הוא מת קטן.
ב-23 במאי 1844 הגיע למולא חוסיין לשיראז. מולא חוסיין זיהה בו את המובטח. הבאב כתב אז פירוש לסורה בשם "קיום אל-אסמאא". פירוש (תפסיר) זה הוא הסבר של פרק בקוראן.
המכובד מולא חוסיין היה המאמין הראשון. עוד 17 אנשים הצטרפו אחריו. הם כונו "אותיות הח"י" והחלו להפיץ את המסר.
הבאב נסע למכה ולמדינה. השלטון ועיני הרבנים כעסו עליו. הוא נכלא במקומות שונים. בזמן הכליאה כתב חיבורים חשובים, כמו אל-באיאן.
ב-9 ביולי 1850 הוא הוצא להורג בתבריז. לפי עדויות, כיתת היורים פצעה אותו ובסופו של דבר הוא נהרג. מאמיניו לקחו את שרידיו בסתר להעבירם למקומות שונים. בסוף נקברו עצמותיו בעכו.
הוא כתב פירושים וחיבורים דתיים. בין החשובים: "קיום אל-אסמאא" ו"אל-באיאן". בחיבורים אלה יש הוראות דתיות ורעיונות חדשים.
חלק גדול מתומכיו התקשו אחרי מותו. ב-1850, 1860 התפתח זר חדש בראשות בהאא אללה. היום יש קהילה של בהאים שנוצרה מהתנועה הזאת.
תגובות גולשים